Et tout le peuple voyait les Voix
Les 70 voix de la Révélation — La lumière synesthésique — Le secret du Shofar — La vision selon les niveaux
Zohar · Parashat Yitro · Section ה
Et tout le peuple voyait les voix et les flambeaux et la voix du Chofar
Voici ce qu'ils ont dit : lorsque le Saint béni soit-Il se révéla sur le mont Sinaï pour donner la Torah à Israël avec les Dix Paroles, chaque Dibour fit une voix. Et cette voix se divisait en soixante-dix voix, et toutes ces voix étaient lumineuses et étincelantes aux yeux de tout Israël.
Et ils voyaient, œil dans œil, la Gloire de leur Maître. C'est ce qu'il est dit : « Et tout le peuple voyait les voix » — « Ro'im » (voyant) assurément. Et cette voix se répandait sur chacun d'Israël. Et il lui disait : « acceptes-tu sur toi ainsi et toutes les mitsvot de la Torah ? »
L'acceptation personnelle de chaque âme
Le Zohar enseigne que ce n'était pas une acceptation collective anonyme. Chaque Juif, individuellement, a vu la Voix divine et a répondu personnellement. La Voix s'adressait à chacun et chacun répondait : « Oui ».
C'est le sens profond de « Ro'im » — ils voyaient vraiment. Non pas qu'ils entendaient et imaginaient, mais ils voyaient ce qui est normalement invisible. Au Sinaï, les frontières entre les sens ont été abolies. L'audible est devenu visible.
Dans la Torah, et il répondit « oui ». La Voix l'entourait, se posait sur sa tête et se révélait sur lui. Et un autre témoin dit de lui : le Saint béni soit-Il le désirait, Lui dit : « Nous T'avons accepté sur nous, en Toi et par Toi, les châtiments qui sont dans la Torah ». Et il répondait « oui ». Après cela, la Voix l'entourait, l'embrassait sur la bouche, comme il est écrit : יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ — « Qu'Il m'embrasse des baisers de Sa bouche » (Chir haChirim 1:2).
Les Voix gravées dans l'obscurité
Rabbi Abba a dit : il est écrit « et tout le peuple voyait les Voix ». « Voyait » — ils les voyaient ! « Entendait » — ils les entendaient ! Que faut-il en dire ? Non pas cela, mais voici : ces Voix étaient gravées dans l'obscurité, dans la nuée et dans la brume. Et elles apparaissaient dans le sang, comme se montre un corps. Et ils voyaient ce qu'ils voyaient, et comprenaient ce qu'ils comprenaient, de l'intérieur de cette obscurité, de la nuée et de la brume. Et de l'intérieur ils voyaient une vision, et cette vision était des lumières qui éclairaient dans l'air supérieur. Et ils savaient ce que ne savaient pas les générations qui vinrent après eux.
Et tous étaient voyant face à face, comme il est écrit : פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה׳ עִמָּכֶם — « Face à face, Hachem a parlé avec vous ». Et de là, ils voyaient. Selon Rabbi Yossi : de la lumière de ces Voix, qui n'était pas une voix mais qui était extrêmement lumineuse. De la lumière dans laquelle se contemplent toutes les couleurs et tous les secrets cachés.
La Sagesse suprême révélée jusqu'au Machia'h
Rabbi Eléazar dit : et tout le peuple les voit. Ils ont vu de la lumière de ces Voix, ce que ne virent pas les dernières générations et d'autres. Car les Voix, comme il est écrit : וַיַּרְא אֶת ה׳ — « Et il vit Hachem ». Ce n'est pas « Et Hachem vit » qui est écrit, mais « Et il vit Hachem ». Même ici, et tout le peuple voit les Voix — il n'est pas dit « entend » mais « voit les Voix ».
Car après que [la Voix] les saisit, elle rassemblait auprès d'elle toute l'abondance de ce monde. Et c'est là qu'ils voyaient et contemplaient la Sagesse suprême, toute la splendeur d'en haut, et tous les secrets cachés et dissimulés — ce qui ne fut pas révélé aux dernières générations qui vinrent après eux, ni aux générations qui viendront pour l'éternité, jusqu'au moment de la venue du Roi Machia'h.
— Zohar, Parashat YitroLe secret du Shofar
Comme il est écrit : כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה׳ צִיּוֹן — « Car œil dans œil ils verront, quand Hachem ramènera Sion » (Yéchaya 52:8). « Et les Lapidim » — au début, il y avait des éclairs et des éclats. Il ne faudrait pas les appeler Lapidim mais « le tout est un ». Mais lorsqu'on se détache, dans l'attachement aux niveaux, on les appelle Lapidim.
« Et la voix du Shofar ». Rabbi Yehouda dit : toute voix du Shofar doit être dite « le Shofar ». Pourquoi ? Parce que c'est « la Voix qui est appelée Shofar ». Comme il est écrit : וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ — « Tu feras passer le Shofar de la Terouâ au septième mois, le dix du mois » — le jour de Kippour.
Rabbi Yossi dit : le Shofar fait sortir une voix de feu, de vent et d'eau. De là aussi sortent d'autres voix. Rabbi Eléazar dit : toute voix qui sort du Shofar — cela signifie que le Shofar est un sujet de cœur. La Voix sort de lui et le Shofar reste à sa place. Et c'est pourquoi il est écrit קוֹל הַשּׁוֹפָר (« la voix du Shofar »).
Chacun voyait selon son niveau
« Ceux qui voient les Voix » — chacun voyait selon son niveau (כׇּל אֶחָד וְאֶחָד רָאָה לְפִי מִדְרָגָתוֹ). Que tous se tenaient en rangées, rangées sur rangées, limites sur limites. Et ainsi aussi, ils voyaient chacun.
Lorsque le Saint béni soit-Il se révéla sur le mont Sinaï, tous les enfants d'Israël voyaient comme celui qui voit la lumière dans un verre (שֶׁרוֹאֶה הָאוֹר בָּעֲשִׁישִׁית). Et de cette lumière, chacun voyait ce que n'a pas vu le prophète Yéhezqel. Pourquoi ? Car ces Voix se révélèrent en un seul lieu, comme il est mentionné, comme il est écrit : « et tout le peuple voyait les Voix ». Mais Yéhezqel ne voyait la Chekhina que dans le Char (מֶרְכָּבָה) qui est le sien, et pas plus. Et il voyait comme celui qui voit d'un seul côté.
— Zohar, Parashat YitroAnd All the People Saw the Voices and the Torches and the Voice of the Shofar
This is what they said: when the Holy One blessed be He revealed Himself on Mount Sinai to give the Torah to Israel with the Ten Words, each Dibbur made a voice. And that voice divided into seventy voices, and all those voices were luminous and sparkling to the eyes of all Israel.
And they saw, eye to eye, the Glory of their Master. This is what is meant by: "And all the people saw the voices" — "Ro'im" (seeing) indeed. And that voice spread over each one of Israel. And it said to him: "Do you accept upon yourself thus and all the mitzvot of the Torah?"
The Personal Acceptance of Each Soul
The Zohar teaches that this was not an anonymous collective acceptance. Each Jew, individually, saw the divine Voice and responded personally. The Voice addressed each one, and each one answered: "Yes."
This is the deep meaning of "Ro'im" — they truly saw. Not that they heard and imagined, but they saw what is normally invisible. At Sinai, the boundaries between the senses were abolished. The audible became visible.
In the Torah, and he answered "yes." The Voice surrounded him, rested upon his head and revealed itself upon him. And another witness said of him: the Holy One blessed be He desired him, and said to him: "We have accepted You upon us, in You and through You, the punishments that are in the Torah." And he would answer "yes." After that, the Voice surrounded him, kissed him on the mouth, as it is written: יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ — "Let Him kiss me with the kisses of His mouth" (Song of Songs 1:2).
The Voices Engraved in Darkness
Rabbi Abba said: it is written "and all the people saw the Voices." "Saw" — they saw them! "Heard" — they heard them! What should one say? Not that, but this: these Voices were engraved in the darkness, in the cloud and in the mist. And they appeared in the blood, as a body appears. And they saw what they saw, and understood what they understood, from within that darkness, from the cloud and the mist. And from within they saw a vision, and that vision was lights that illuminated in the supernal air. And they knew what the generations that came after them did not know.
And all were seeing face to face, as it is written: פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה׳ עִמָּכֶם — "Face to face, Hashem spoke with you." And from there, they saw. According to Rabbi Yossi: from the light of those Voices, which was not a voice but was exceedingly luminous. From the light in which are contemplated all colors and all hidden secrets.
The Supreme Wisdom Revealed Until Mashiach
Rabbi Elazar said: and all the people see them. They saw from the light of those Voices what the last generations and others did not see. For the Voices, as it is written: וַיַּרְא אֶת ה׳ — "And he saw Hashem." It is not "And Hashem saw" that is written, but "And he saw Hashem." Even here, and all the people see the Voices — it does not say "hear" but "see the Voices."
For after [the Voice] seized them, it gathered unto itself all the abundance of this world. And there they saw and contemplated the Supreme Wisdom, all the splendor from above, and all the hidden and concealed secrets — which were not revealed to the last generations that came after them, nor to the generations that will come for eternity, until the time of the coming of King Mashiach.
— Zohar, Parashat YitroThe Secret of the Shofar
As it is written: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה׳ צִיּוֹן — "For eye to eye they shall see, when Hashem returns to Zion" (Isaiah 52:8). "And the Lapidim" — at first there were lightning bolts and flashes. One should not call them Lapidim but "all is one." But when one detaches, in attachment to levels, they are called Lapidim.
"And the voice of the Shofar." Rabbi Yehuda says: every voice of the Shofar must be called "the Shofar." Why? Because it is "the Voice that is called Shofar." As it is written: וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ — "You shall sound the Shofar of Teruah in the seventh month, on the tenth of the month" — the day of Yom Kippur.
Rabbi Yossi says: the Shofar emits a voice of fire, wind and water. From there also emerge other voices. Rabbi Elazar says: every voice that emerges from the Shofar — this means that the Shofar is a matter of the heart. The Voice emerges from it and the Shofar remains in its place. That is why it is written קוֹל הַשּׁוֹפָר ("the voice of the Shofar").
Each One Saw According to Their Level
"Those who see the Voices" — each one saw according to their level (כׇּל אֶחָד וְאֶחָד רָאָה לְפִי מִדְרָגָתוֹ). That all stood in rows, row upon row, boundary upon boundary. And so too, they each saw.
When the Holy One blessed be He revealed Himself on Mount Sinai, all the children of Israel saw like one who sees light through a glass (שֶׁרוֹאֶה הָאוֹר בָּעֲשִׁישִׁית). And from that light, each one saw what the prophet Ezekiel did not see. Why? Because those Voices were revealed in one single place, as mentioned, as it is written: "and all the people saw the Voices." But Ezekiel only saw the Shekhinah in the Chariot (מֶרְכָּבָה) that was his, and no more. And he saw like one who sees from one side only.
— Zohar, Parashat Yitroוכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר
הֲרֵי אָמְרוּ: שֶׁכַּאֲשֶׁר נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר עָשָׂה קוֹל. וְקוֹל הַהוּא נֶחְלַק לְשִׁבְעִים קוֹלוֹת, וְהָיוּ כֻּלָּם מְאִירִים וְנוֹצְצִים לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל.
וְהָיוּ רוֹאִים עַיִן בְּעַיִן זִיו הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: „וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" — רוֹאִים וַדַּאי. וְזֶה הַקּוֹל הָיָה מִתְרַהֵב בּוֹ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. וְאָמַר לוֹ: „תְּקַבְּלֵנִי עָלֶיךָ בְּכָךְ וְכָךְ מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה".
הקבלה האישית של כל נשמה
הזוהר מלמד שלא הייתה זו קבלה קולקטיבית אנונימית. כל יהודי, באופן אישי, ראה את הקול האלוקי והגיב באופן אישי. הקול פנה לכל אחד, וכל אחד ענה: „כן".
זהו המשמעות העמוקה של „רוֹאִים" — הם באמת ראו. לא ששמעו ודמיינו, אלא ראו את מה שבדרך כלל בלתי נראה. בסיני, הגבולות בין החושים בוטלו. הנשמע הפך לנראה.
שֶׁבַּתּוֹרָה, וְהֵשִׁיב הֵן. הָיָה הַקּוֹל מְסוֹבֵב לוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְנִתְגַּלְגֵּל עָלָיו. וְעֵד הב׳ מְעַהֵּר בּוֹ וְאָמַר לוֹ הִקְבַּלְנוּ עָלֶיךָ בָּךְ וּבָךְ עוֹנְשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה, וְהָיָה מֵשִׁיב הֵן. אַחַר כָּךְ הב׳ מְסוֹבְבוּ קוֹל הַהוּא וּנְשָׁקוּ עַל פִּיו, וִש״כ יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ.
הקולות חקוקים בחושך
אָמַר רַבִּי אַבָּא: כְּתִיב וְכׇל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת, רוֹאִים — שׁוֹמְעִים צָרִיךְ לוֹמַר. אֶלָּא כָּךְ לְמִדְנוּ, אוֹתָן הַקּוֹלוֹת הָיוּ נֶחְקָקִים בַּחֹשֶׁךְ הַהוּא וְהֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל, וְהָיוּ נִרְאִין בָּדָם כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה גּוּף נַשְׁמִי, וְרָאוּ מַה שֶּׁרָאוּ, וְשָׁמְעוּ מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ, מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ הַהוּא וְהֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל. וּמִתּוֹךְ שָׁהֲיוּ רוֹאִים מַרְאָה הַהִיא הָיוּ מְאִירִים בָּאֲוִיר עֶלְיוֹן. וְיָדְעוּ מַה שֶּׁלֹּא יָדְעוּ דוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁבָּאוּ אַחֲרֵיהֶם.
וְכוּלָּם הָיוּ רוֹאִים פָּנִים בְּפָנִים, וִיש״כ פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה׳ עִמָּכֶם. וּמִדָּיְכָן הָיוּ רוֹאִים. לְפִי רַבִּי יוֹסִי: מִן הָאוֹר שֶׁל אוֹתָן הַקּוֹלוֹת, שֶׁלֹּא הָיָה קוֹל שֶׁלָּא הָיָה מְאֹד מֵאִיר. בְּאוֹר שֶׁמִּסְתַּכְּלִים בּוֹ כׇּל הַגְּוָנִים וְכׇל הַנִּגְלָם.
החכמה העליונה עד ביאת המשיח
אָ״ר אֶלְעָזָר: וְכׇל הָעָם רוֹאִים. שֶׁרָאוּ מִן הָאוֹר שֶׁל אוֹתָן הַקּוֹלוֹת מַה שֶׁלֹּא רָאוּ דוֹרוֹת אַחֲרוֹנִים אֲחֵרִים. אֶת הַקּוֹלוֹת, כַּכָּתוּב: וַיַּרְא אֶת ה׳. וַיַּרְא ה׳ לֹא כָּתוּב, אֶלָּא אֶת ה׳. אַף כָּאן וְכׇל הָעָם רוֹאִים הַקּוֹלוֹת לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא אֶת הַקּוֹלוֹת.
כִּי אַחַר שֶׁלְּמַטָּה, הַמְאַסֵּף אֶצְלוֹ כׇּל הַשֶּׁפַע הַדִּינָא סָדָם. שֶׁכֵּן הָיוּ רוֹאִים וּמִסְתַּכְּלִים בְּחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, כׇּל נוֹגַהּ הָעֶלְיוֹנוּת. וְכׇל הַסּוֹדוֹת הַנֶּעֱלָמִים וְהַנִּסְתָּרִים. מַה שֶּׁלֹּא נִגְלָה לַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁבָּאוּ אַחֲרֵיהֶם, וְלֹא לְדוֹרוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ לְעוֹלָם. עַד הַזְּמַן שֶׁיָּבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.
— זוהר, פרשת יתרוסוד השופר
שֶׁכָּתוּב: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה׳ צִיּוֹן. וְאֶת הַלַּפִּידִים — בַּתְּחִלָּה בְּרָקִים וּמְעָרָה נִקְרָאִים לַפִּידִים. אֶלָּא הַכֹּל אֶחָד. אֲבָל מִשֶּׁנִּתְתַּקְנוּ בַּתִּקּוּנֵי לַהַדְרָגוֹת נִקְרָאִים לַפִּידִים.
וְאֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר. אָ״ר יְהוּדָה: כׇּל שׁוֹפָר צָרִיךְ לוֹמַר הַשּׁוֹפָר לָמָּה? אֶלָּא זֶה קוֹל הַהוּא שֶׁנִּקְרָא שׁוֹפָר. שֶׁכָּתוּב: וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ — בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
אָ״ר יוֹסִי מוֹ: שׁוֹפָר מוֹצִיא קוֹל מֵאֵשׁ וְרוּחַ וּמַיִם. אַף כָּאן דְּכֹל נִכְלָל בּוֹ. וּמִכָּאן יוֹצְאִים קוֹלוֹת אֲחֵרִים. אָ״ר אֶלְעָזָר: קוֹל הַיֹּצֵא מִשׁוֹפָר. מַשְׁמָע שֶׁהַשּׁוֹפָר הוּא עִנְיָן בִּלְבַד. הַקּוֹל יוֹצֵא מִמֶּנּוּ וְהַשּׁוֹפָר בְּקִיּוּמוֹ עוֹמֵד. וּלְפִיכָךְ כְּתִיב קוֹל הַשּׁוֹפָר.
כל אחד ואחד ראה לפי מדרגתו
רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת — כׇּל אֶחָד וְאֶחָד רָאָה לְפִי מִדְרָגָתוֹ. שֶׁכּוּלָּם הָיוּ עוֹמְדִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, גְּבוּלִים גְּבוּלִים. וְכֵן רָאוּ״ם כָּךְ הָיוּ רוֹאִים כׇּל אֶחָד וְאֶחָד.
שֶׁהָיוּ נִגְלָה הַקָּב״ה עַל הַר סִינַי. הָיוּ רוֹאִים כׇּל יִשְׂרָאֵל כְּמִי שֶׁרוֹאֶה הָאוֹר בָּעֲשִׁישִׁית. וּמַהּ הָאוֹר הָיָה רוֹאֶה כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶׁלֹּא רָאָה יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא. כְּמוֹ מוֹ. לְפִי שֶׁאוֹתָן הַקּוֹלוֹת נִתְגַּלּוּ בְּמָקוֹם אֶחָד כְּמוֹ שֶׁנִּזְכַּר, שֶׁכָּתוּב וְכׇל הָעָם רוֹאִים אֶ״ת הַקּוֹלוֹת. אֲבָל יְחֶזְקֵאל נִגְלָה הַשְּׁכִינָה בַּמֶּרְכָּבָה שֶׁלָּהּ וְלֹא יוֹתֵר, וְהָיָה רוֹאֶה כְּמִי שֶׁרוֹאֶה מֵאָחוֹר.
— זוהר, פרשת יתרוCommentaire
Le verset « Et tout le peuple voyait les voix » est l'un des plus mystérieux de la Torah. Comment peut-on « voir » une voix ? Le Zohar nous donne la clé : au moment de la Révélation au Sinaï, les frontières habituelles de la perception ont été abolies.
La synesthésie divine : Dans notre expérience ordinaire, chaque sens perçoit un type d'information distinct. Au Sinaï, cette séparation a été transcendée. La Parole divine était si pleine, si totale, qu'elle engageait simultanément tous les sens. On « voyait » ce qu'on « entendait » parce que la Parole était lumière. Rabbi Abba précise que les Voix étaient gravées dans l'obscurité, la nuée et la brume, et se manifestaient comme des corps lumineux visibles.
L'enseignement sur les 70 voix est d'une portée universelle. Chaque Parole divine s'est divisée en 70 langues, correspondant aux 70 nations du monde. Cela signifie que la Torah a été offerte à toute l'humanité. Chaque nation a entendu dans sa propre langue. Seul Israël a répondu « Oui ».
Le détail le plus émouvant est peut-être celui de l'acceptation personnelle. Le Zohar insiste : la Voix ne s'adressait pas à une foule anonyme. Elle s'adressait à chaque individu, un par un, et chacun devait répondre personnellement. Après quoi, la Voix entourait chaque personne et l'embrassait sur la bouche — accomplissant le verset du Cantique des Cantiques : « Qu'Il m'embrasse des baisers de Sa bouche ».
La section sur le Shofar révèle que le Shofar n'est pas un simple instrument : il est le « cœur » d'où sort la Voix. La Voix sort du Shofar, mais le Shofar reste à sa place. Le Shofar combine feu, vent et eau — les trois éléments fondamentaux de la Création. C'est l'image du rapport entre la source (Bina) et ce qui en émane.
Le Zohar fait une comparaison stupéfiante : chaque Juif au Sinaï voyait plus que le prophète Yéhezqel. Pourquoi ? Parce que Yéhezqel voyait la Chekhina à travers le filtre de la Merkava — il voyait « d'un seul côté », comme de l'arrière. Au Sinaï, tous voyaient comme à travers un verre lumineux (עֲשִׁישִׁית) — une vision directe, totale, sans intermédiaire. Et cette vision contenait tous les secrets jusqu'à la venue du Machia'h.
L'expression « עַיִן בְּעַיִן » (œil dans œil) rappelle le verset d'Isaïe (52:8) : « Car œil dans œil ils verront, lorsque Hachem ramènera Sion. » Ce que le peuple a vu au Sinaï est la même vision qui reviendra à l'ère messianique.
Commentary
The verse "And all the people saw the voices" is one of the most mysterious in the Torah. How can one "see" a voice? The Zohar gives us the key: at the moment of the Revelation at Sinai, the normal boundaries of perception were abolished.
Divine synesthesia: In our ordinary experience, each sense perceives a distinct type of information. At Sinai, this separation was transcended. The divine Word was so full, so total, that it simultaneously engaged all senses. One "saw" what one "heard" because the Word was light. Rabbi Abba specifies that the Voices were engraved in the darkness, the cloud and the mist, and manifested as visible luminous bodies.
The teaching about the 70 voices has universal scope. Each divine Word divided into 70 languages, corresponding to the 70 nations of the world. This means that the Torah was offered to all humanity. Each nation heard in its own language. Only Israel answered "Yes."
Perhaps the most moving detail is that of personal acceptance. The Zohar insists: the Voice did not address an anonymous crowd. It addressed each individual, one by one, and each had to respond personally. After which, the Voice surrounded each person and kissed them on the mouth — fulfilling the verse from the Song of Songs: "Let Him kiss me with the kisses of His mouth."
The section on the Shofar reveals that the Shofar is not merely an instrument: it is the "heart" from which the Voice emerges. The Voice goes out from the Shofar, but the Shofar remains in its place. The Shofar combines fire, wind and water — the three fundamental elements of Creation. This is the image of the relationship between the source (Binah) and what emanates from it.
The Zohar makes a stunning comparison: every Jew at Sinai saw more than the prophet Ezekiel. Why? Because Ezekiel saw the Shekhinah through the filter of the Merkavah — he saw "from one side only," as from behind. At Sinai, all saw as through a luminous glass (עֲשִׁישִׁית) — a direct, total vision, without intermediary. And this vision contained all secrets until the coming of Mashiach.
The expression "עַיִן בְּעַיִן" (eye to eye) recalls Isaiah's verse (52:8): "For eye to eye they shall see, when Hashem returns to Zion." What the people saw at Sinai is the same vision that will return in the Messianic era.
פירוש
הפסוק „וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" הוא אחד המסתוריים בתורה. איך אפשר „לראות" קול? הזוהר נותן לנו את המפתח: ברגע ההתגלות בסיני, גבולות התפיסה הרגילים בוטלו.
סינסתזיה אלוקית: בחוויה הרגילה שלנו, כל חוש קולט סוג מידע נפרד. בסיני, ההפרדה הזו עברה טרנסצנדנציה. הדיבור האלוקי היה כל כך מלא, כל כך מוחלט, שהפעיל את כל החושים בו זמנית. „ראו" את מה ש„שמעו" כי הדיבור היה אור. רבי אבא מפרט שהקולות היו חקוקים בחושך, בענן ובערפל, והתגלו כגופים מאירים נראים.
הלימוד על שבעים הקולות הוא בעל היקף אוניברסלי. כל דיבור אלוקי נחלק לשבעים לשונות, כנגד שבעים אומות העולם. פירושו שהתורה הוצעה לכל האנושות. כל אומה שמעה בשפתה. רק ישראל ענה „כן".
הפרט המרגש ביותר הוא אולי זה של הקבלה האישית. הזוהר מדגיש: הקול לא פנה לקהל אנונימי. הוא פנה לכל יחיד, אחד אחד, וכל אחד היה צריך להגיב באופן אישי. אחרי כן, הקול סיבב כל אחד ונשקו על פיו — מקיים את הפסוק „ישקני מנשיקות פיהו".
הקטע על השופר חושף שהשופר אינו כלי סתם: הוא ה„לב" שממנו יוצא הקול. הקול יוצא מהשופר, אבל השופר נשאר במקומו. השופר משלב אש, רוח ומים — שלושת היסודות הבסיסיים של הבריאה. זוהי תמונה של היחס בין המקור (הבינה) לבין מה שנובע ממנו.
הזוהר עורך השוואה מדהימה: כל יהודי בסיני ראה יותר מיחזקאל הנביא. מדוע? כי יחזקאל ראה את השכינה דרך מסנן המרכבה — הוא ראה „מצד אחד", כמו מאחור. ואילו בסיני, כולם ראו כמי שרואה האור בעשישית — ראייה ישירה, שלמה, ללא מתווך. וראייה זו הכילה את כל הסודות עד ביאת המשיח.
הביטוי „עַיִן בְּעַיִן" מזכיר את הפסוק בישעיהו (נב:ח): „כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה׳ צִיּוֹן". מה שהעם ראה בסיני הוא אותה ראייה שתחזור בעידן המשיחי.
Enseignements Pratiques
1. Tu as dit Oui. Ton âme était au Sinaï. Tu as personnellement accepté la Torah. Chaque mitsva que tu accomplis n'est pas une contrainte externe imposée — c'est l'accomplissement d'un engagement que tu as pris toi-même, même si tu ne t'en souviens pas consciemment.
2. Voir au-delà des mots. Au Sinaï, le peuple ne se contentait pas d'entendre — il voyait. Cela nous enseigne que la Torah n'est pas un texte qu'on lit passivement. Chaque mot contient une lumière qu'on peut « voir » avec les yeux de l'âme. L'étude de Torah est un exercice de vision intérieure, pas seulement de compréhension intellectuelle.
3. Le Shofar intérieur. Le Shofar est le « cœur » dont sort la Voix. De même, chaque personne possède un Shofar intérieur — un point au fond du cœur d'où peut jaillir la voix authentique. La téchouva commence quand ce Shofar intérieur résonne, quand le cœur émet sa vérité au-delà des mots.
4. Chacun selon son niveau. La Révélation était universelle mais la perception individuelle. Cela libère de la comparaison : mon expérience de la Torah n'a pas à ressembler à celle d'un autre. Ce que je comprends à mon niveau est ma part personnelle dans la Révélation — et elle est exactement ce dont mon âme a besoin.
Application : Lors de la prochaine écoute du Shofar (à Roch Hachana ou Kippour), fermer les yeux et essayer non pas seulement d'entendre le son, mais de le « voir » intérieurement. Se rappeler que chacun reçoit selon son niveau — et que la réception sincère, quelle qu'elle soit, est exactement celle prévue par le Ciel pour cette âme.
Practical Teachings
1. You said Yes. Your soul was at Sinai. You personally accepted the Torah. Every mitzvah you perform is not an external constraint imposed — it is the fulfillment of a commitment you made yourself, even if you don't consciously remember it.
2. Seeing beyond words. At Sinai, the people did not merely hear — they saw. This teaches us that the Torah is not a text to be read passively. Each word contains a light that can be "seen" with the eyes of the soul. Torah study is an exercise in inner vision, not merely intellectual understanding.
3. The inner Shofar. The Shofar is the "heart" from which the Voice emerges. Likewise, every person possesses an inner Shofar — a point deep in the heart from which the authentic voice can burst forth. Teshuvah begins when this inner Shofar sounds, when the heart emits its truth beyond words.
4. Each according to their level. The Revelation was universal but perception was individual. This frees us from comparison: my experience of Torah need not resemble another's. What I understand at my level is my personal share in the Revelation — and it is exactly what my soul needs.
Application: During the next hearing of the Shofar (on Rosh Hashanah or Yom Kippur), close your eyes and try not merely to hear the sound, but to "see" it inwardly. Remember that each person receives according to their level — and that sincere reception, whatever it may be, is exactly what Heaven intended for that soul.
לימודים מעשיים
1. אמרת כן. נשמתך הייתה בסיני. קיבלת את התורה באופן אישי. כל מצווה שאתה מקיים אינה כפייה חיצונית — היא מימוש התחייבות שקיבלת על עצמך, גם אם אינך זוכר אותה במודע.
2. לראות מעבר למילים. בסיני, העם לא רק שמע — הוא ראה. זה מלמד אותנו שהתורה אינה טקסט שקוראים באופן פסיבי. כל מילה מכילה אור שאפשר „לראות" בעיני הנשמה. לימוד תורה הוא תרגיל בראייה פנימית, לא רק הבנה שכלית.
3. השופר הפנימי. השופר הוא ה„לב" שממנו יוצא הקול. כמו כן, לכל אדם יש שופר פנימי — נקודה בעומק הלב שממנה יכול לפרוץ הקול האותנטי. התשובה מתחילה כשהשופר הפנימי הזה מצלצל, כשהלב משמיע את אמיתו מעבר למילים.
4. כל אחד לפי מדרגתו. ההתגלות הייתה אוניברסלית אך התפיסה אישית. זה משחרר מהשוואה: החוויה שלי בתורה לא צריכה להידמות לזו של אחר. מה שאני מבין ברמה שלי הוא חלקי האישי בהתגלות — והוא בדיוק מה שנשמתי צריכה.
יישום: בשמיעת השופר הבאה (בראש השנה או ביום כיפור), לעצום את העיניים ולנסות לא רק לשמוע את הקול, אלא „לראות" אותו מבפנים. לזכור שכל אחד מקבל לפי מדרגתו — ושהקבלה הכנה, יהיה מה שיהיה, היא בדיוק מה שהשמיים ייעדו לנשמה הזו.