Quand Yits’hak bénit, sait-il vraiment qui se tient devant lui : Essav ou Yaakov ? Comment comprendre « la voix est la voix de Yaakov et les mains sont les mains d’Essav », le rôle des vêtements d’Adam, le Zohar, Onkelos qui traduit « b’mirma » par « b’hokhmata », et la bénédiction finale de l’Alliance donnée à Yaakov avant son départ chez Lavan ? Étude selon l’enseignement de Monsieur Yéhouda HIMI.
La Torah raconte que Yits’hak, devenu âgé et dont la vue s’est affaiblie, appelle Essav, son fils aîné : il veut le bénir avant sa mort.
Rivka entend, et nous connaissons le scénario : elle fait entrer Yaakov à la place d’Essav, avec les vêtements d’Essav et les peaux de chevreaux sur les mains.
La question de Monsieur HIMI est précise : au moment même où Yits’hak prononce la bénédiction, que sait-il ? Pense-t-il être devant Essav, ou comprend-il déjà qu’il a Yaakov devant lui ?
Lorsque Yaakov entre, Yits’hak lui demande : « Qui es-tu, mon fils ? » Yaakov répond : « Anokhi Essav bekhorékha ».
Les commentateurs cherchent à protéger la midda de Emet de Yaakov : « Titen emet le-Yaakov ». Certains lisent la phrase avec une pause : « Anokhi — Essav bekhorékha » (Moi, je suis moi ; Essav est ton aîné), mais dans la simplicité du texte, pour Yits’hak, cela sonne comme : « Je suis Essav, ton premier-né. »
Très vite, un premier doute apparaît. Yits’hak s’étonne de la rapidité avec laquelle la chasse a été faite. Yaakov répond : « Ki hikra Hachem Eloheikha lefanay » – « Car Hachem ton Dieu l’a fait venir devant moi. »
Puis vient le fameux verset : « Ha-kol kol Yaakov, veha-yadayim yedei Essav » – « La voix est la voix de Yaakov, mais les mains sont les mains d’Essav. » Deuxième soupçon : la voix, le ton, la manière de parler ne sont pas ceux d’Essav.
La Torah décrit ensuite une étape clé : Yits’hak demande à s’approcher pour embrasser son fils. Il le sent, et dit : « Vois, l’odeur de mon fils est comme l’odeur d’un champ que Hachem a béni ».
Le Zohar Kadosh explique que les « bigdé ‘hamoudot », les vêtements précieux qu’Essav porte, étaient originellement les vêtements d’Adam Harishon. Une sorte de « tenue de protection », transmise, et qui a fini chez Nimrod, puis volée par Essav.
Ces vêtements gardent un reste d’odeur de Gan Eden. Mais le Zohar ajoute un détail décisif :
Or ici, Yits’hak sent l’odeur du champ béni par Hachem – allusion à Gan Eden. Cela signifie que le porteur actuel des vêtements n’est pas Essav, mais Yaakov.
Conclusion de Monsieur HIMI : au moment où Yits’hak sent cette odeur, il comprend qu’il a Yaakov devant lui, et c’est en connaissance de cause qu’il commence la bénédiction.
Quand Essav revient de la chasse et se présente, la Torah dit :
« Vaye’herad Yits’hak ‘harada gedola ad me’od » – « Yits’hak eut un grand, très grand frémissement. » Il demande : « Qui donc est celui qui a chassé et que j’ai déjà béni ? »
À première vue, on comprend : « Mince, je croyais bénir Essav, et j’ai en réalité béni Yaakov ! » Et Yits’hak ajoute : « Gam baroukh yihyeh » – « Il restera béni. »
Mais cela semble contredire tout ce que le Zohar nous a appris : s’il reconnaît l’odeur de Gan Eden sur Yaakov, il sait bien ce qu’il fait.
C’est ici que la Torah emploie le mot « b’mirma » – « par ruse ». On pourrait croire : par tromperie pure. Mais Onkelos traduit : « be’hokhmata » – par sagesse.
La « ruse » de Yaakov n’est pas une magouille de marché, c’est une hokhma, une sagesse profonde attachée à son identité même (son nom « Yaakov », la main tenant le talon, la « hokhma kadouma » dont parle Monsieur HIMI dans d’autres cours).
Le cœur du décryptage de Monsieur HIMI se trouve dans le contenu des bénédictions.
Pour Yaakov, Yits’hak dit :
« Veyiten lecha HaElokim mital hashamayim u-mishmanei ha’aretz verov dagan ve-tirosh »
« Que Dieu te donne la rosée des cieux et la graisse de la terre, et abondance de blé et de vin. »
Pour Essav, il dira :
« Hineh mishmanei ha’aretz yihyeh moshavekha u-mittal hashamayim me’al »
« Voici, des graisses de la terre sera ta demeure, et de la rosée des cieux, d’en haut. »
Les mots sont presque les mêmes, mais l’ordre est inversé :
De plus, Essav reçoit : « Ve’al charbekha tihyeh, ve-et achikha ta’avod » – « Tu vivras par ton épée et tu serviras ton frère. » C’est une « bénédiction » qui porte déjà en elle une tension, un conflit, un rôle d’opposition.
Grande question posée dans le chiour : Am Israël vit-il d’une bénédiction arrachée par ruse ? Sommes-nous le peuple d’une bénédiction « volée » ?
La réponse de Monsieur HIMI est nette : non. Même si la mise en scène de Rivka passe par une « mirma » au sens de stratégie, Yits’hak, lui, adhère pleinement au fait que la vraie bénédiction d’Alliance appartient à Yaakov.
La preuve définitive vient à la fin du récit, quand Yaakov part pour ‘Haran. Cette fois, il n’y a ni déguisement, ni mensonge, ni confusion possible :
Yits’hak appelle Yaakov, le bénit et lui dit : « Ve-El Shaddaï yevarekh otkha, veyafrèkha veyarbekha… veyiten lecha et birkat Avraham, lekha oulezar’akha itakh… »
« Qu’El Shaddaï te bénisse, te fasse fructifier et te multiplie… et qu’Il te donne la bénédiction d’Avraham, à toi et à ta descendance avec toi, pour posséder la terre de tes séjours que Dieu a donnée à Avraham. »
Le peuple juif ne vit donc pas d’une bénédiction arrachée par tromperie, mais d’une bénédiction scellée consciemment par Yits’hak sur Yaakov, dans la ligne d’Avraham, vers Israël, jusqu’au Goel final.
Six pistes d’action inspirées de cet enseignement sur Yits’hak, Yaakov et Essav.
Comme Yits’hak, apprends à ne pas te fier qu’à l’apparence. Pose-toi aujourd’hui la question : « Qui est vraiment devant moi ? Le masque ou la personne ? » Agis en fonction de la vérité, pas du costume.
Repère une situation où ta voix intérieure est Yaakov mais tes mains sont encore Essav. Fais un petit pas pour aligner ta manière d’agir avec la voix de ta néchama.
Regarde ton emploi du temps : où est la place de la rosée des cieux (Tefila, Torah) par rapport à la graisse de la terre (travail, courses, écrans) ? Inverse au moins un ordre aujourd’hui.
Si tu utilises parfois des détours ou des stratégies, demande-toi : est-ce de la manipulation ou de la sagesse pour le bien ? Offre-toi une honnêteté de Yaakov : ruse oui, mais au service d’Hachem.
Arrête de vivre comme si tout bien que tu reçois était “usurpé”. Dis-toi : « Si Hachem me l’a donné, c’est qu’il me l’adresse vraiment. » Reçois une grâce avec gratitude, pas avec culpabilité.
Prends un instant pour te voir comme héritier de la bénédiction d’Avraham. Choisis un geste concret qui exprime cela : fixer un temps de Torah, aider un frère juif, prier pour la guéoula. Vis comme porteur de la promesse, pas comme figurant.
Texte structuré d’après l’enseignement de Monsieur Yéhouda HIMI sur la Paracha Toldot. Que ces lignes deviennent pour toi un levier d’action et de lumière.
When Yitzchak blesses, does he really know who is standing before him – Esav or Yaakov? How can we understand “the voice is the voice of Yaakov and the hands are the hands of Esav”, the role of Adam’s garments, the Zohar, Onkelos translating “b’mirma” as “b’hokhmata”, and the final Avrahamic blessing given to Yaakov before he leaves for Lavan? Study based on the teaching of Monsieur Yéhouda HIMI.
The Torah tells how Yitzchak, old and with dimmed eyes, calls Esav, his elder son: he wants to bless him before his death.
Rivka overhears, and we know the script: she brings Yaakov in instead of Esav, with Esav’s garments and the goat-skins on his hands.
Monsieur HIMI’s precise question is: at the very moment when Yitzchak pronounces the blessing, what does he know? Does he think Esav is in front of him, or does he already understand it is Yaakov?
When Yaakov enters, Yitzchak asks: “Who are you, my son?” Yaakov answers: “Anokhi Esav bekhorekha”.
Commentators want to preserve Yaakov’s midda of Emet – “Titen emet le-Yaakov”. Some read the sentence with a pause: “Anokhi – Esav bekhorekha” (“I am me; Esav is your firstborn”), but in Yitzchak’s ears it sounds like: “I am Esav, your firstborn.”
Quickly, a first doubt appears. Yitzchak wonders how the hunt could be so fast. Yaakov answers: “Ki hikra Hashem Eloheikha lefanai” – “For Hashem your God sent it before me.”
Then comes the famous verse: “Ha-kol kol Yaakov, veha-yadayim yedei Esav” – “The voice is the voice of Yaakov, but the hands are the hands of Esav.” Second suspicion: the voice, the way of speaking, do not match Esav.
The Torah then describes a key moment: Yitzchak asks his son to come closer and kiss him. He smells him and declares: “See, the smell of my son is like the smell of a field blessed by Hashem.”
The Zohar teaches that the “bigdei chamudot”, the precious garments Esav wears, were originally Adam’s garments – a sort of protective outfit, later in Nimrod’s possession, then stolen by Esav.
These garments kept a trace of the scent of Gan Eden. But the Zohar adds a decisive detail:
Here, Yitzchak smells the scent of a field blessed by Hashem – an allusion to Gan Eden. That means the one wearing the garments now is not Esav but Yaakov.
Monsieur HIMI’s conclusion: when Yitzchak smells this scent, he understands that Yaakov stands before him, and he begins the blessing knowingly.
When Esav returns from the hunt and appears, the Torah says:
“Vaye’herad Yitzchak charada gedola ad me’od” – “Yitzchak trembled very greatly.” He asks: “Who then is the one who hunted and whom I have already blessed?”
At first sight, we understand: “I thought I was blessing Esav, but I actually blessed Yaakov!” And Yitzchak adds: “Gam baruch yihyeh” – “He shall indeed remain blessed.”
This seems to contradict the Zohar: if he recognizes the scent of Gan Eden on Yaakov, he knows exactly whom he is blessing.
The Torah uses the word “b’mirma”. We might hear “deceit”, but Onkelos translates it: “be’hokhmata” – with wisdom.
Yaakov’s “mirma” is not cheap manipulation; it is a deep hokhma connected to his very identity (his name “Yaakov”, the hand holding Esav’s heel, the “hokhma keduma” Monsieur HIMI develops in other shiurim).
The heart of Monsieur HIMI’s reading lies in the content of the blessings.
For Yaakov, Yitzchak says:
“Veyiten lecha HaElokim mital hashamayim u-mishmanei ha’aretz ve-rov dagan ve-tirosh”
“May God give you the dew of the heavens and the fat of the earth, and plenty of grain and wine.”
For Esav, he says:
“Hineh mishmanei ha’aretz yihyeh moshavekha u-mittal hashamayim me’al”
“Behold, of the fat places of the earth shall be your dwelling, and of the dew of the heavens from above.”
The words are almost identical, but the order changes:
Esav also receives: “Ve’al charbekha tihyeh, ve-et achikha ta’avod” – “You shall live by your sword and serve your brother.” It is a “blessing” that already carries tension and a role of opposition.
Big question of the shiur: Does Am Yisrael live from a blessing obtained by trickery? Are we the nation of a stolen berachah?
Monsieur HIMI’s answer is clear: no. Even if Rivka’s strategy involved “mirma” in the sense of strategy, Yitzchak himself fully agrees that the true covenantal blessing belongs to Yaakov.
The definitive proof appears at the end of the story, when Yaakov leaves for Charan. This time, there is no disguise, no lying, no confusion:
Yitzchak calls Yaakov, blesses him, and says: “Ve-El Shaddai yevarech otkha… veyiten lecha et birkat Avraham, lekha u-lezar’akha itakh… le-rishtkha et eretz megurekha…”
“May El Shaddai bless you… and may He give you the blessing of Avraham, to you and to your offspring with you, that you may inherit the land of your sojournings…”
The Jewish people do not live off a blessing snatched in deceit, but off a consciously sealed blessing from Yitzchak to Yaakov, in Avraham’s line, toward Israel, until the final Ge’ulah.
Six practical steps inspired by this teaching on Yitzchak, Yaakov and Esav.
Like Yitzchak, don’t rely only on appearances. Ask yourself today: “Who is truly in front of me – the mask or the person?” Let your action follow truth, not costume.
Identify a situation where your inner voice is Yaakov but your hands are still Esav. Take one small step to align your actions with the voice of your neshamah.
Look at your schedule: where is the place of heaven’s dew (prayer, Torah) compared to the fat of the earth (work, errands, screens)? Reverse at least one order today.
If you sometimes use tactics or detours, ask: is this manipulation, or wise strategy for good? Aim for Yaakov’s honesty: ruse yes, but in the service of Hashem’s will.
Stop living as if every gift you receive were illegitimate. Tell yourself: “If Hashem gave it to me, He truly meant it for me.” Receive grace with gratitude, not with guilt.
See yourself as inheriting Avraham’s blessing. Choose one concrete act that expresses this: setting a time for Torah, helping another Jew, praying for Ge’ulah. Live as a bearer of the promise, not a background extra.
Based on the teaching of Monsieur Yéhouda HIMI on Parashat Toldot. May this help you turn learning into light and movement in your life.
כשהוא מברך, האם יצחק יודע מי עומד לפניו – עשו או יעקב? איך להבין את «הקול קול יעקב והידיים ידי עשו», את תפקיד בגדי אדם הראשון, הזוהר, אונקלוס המתרגם «במרמה» ל«בחוכמתא», ואת ברכת אברהם הסופית שניתנת ליעקב לפני יציאתו לחרן? על פי שיעורו של מר יהודה הימי.
התורה מספרת שיצחק זקן ועיניו כהות, והוא קורא לעשו בנו הגדול כדי לברכו לפני מותו.
רבקה שומעת, ואנחנו מכירים את המהלך: היא מכניסה את יעקב במקום עשו, עם בגדי עשו ועם עורות גדיי עיזים על ידיו.
השאלה המדויקת היא: ברגע שיצחק אומר את נוסח הברכה – מה הוא יודע? האם הוא חושב שעומד לפניו עשו, או שהוא כבר מבין שזה יעקב?
יעקב נכנס, ויצחק שואל: «מי אתה בני?» יעקב עונה: «אנכי עשו בכורך».
המפרשים מבקשים לשמור על מידת האמת של יעקב – «תיתן אמת ליעקב». יש שקוראים: «אנכי – עשו בכורך», אבל באוזני יצחק זה נשמע: «אני עשו בכורך».
זמן קצר לאחר מכן יצחק שואל איך הציד הגיע כל כך מהר. יעקב משיב: «כי הקרה ה׳ אלוהיך לפני».
אחר כך מגיע הפסוק המפורסם: «הקול קול יעקב והידיים ידי עשו». זהו ספק שני: הקול והדיבור אינם של עשו, אף על פי שהידיים – שעירות, כמו ידי עשו.
התורה מספרת שיצחק מבקש מן הבן להתקרב ולנשק אותו. הוא מריח אותו ואומר: «ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה׳».
הזוהר הקדוש מלמד שבגדי החמודות של עשו הם בגדי אדם הראשון – לבוש שהיה דבוק בו ריח גן עדן, שעבר לנמרוד ואחר כך נגנב על ידי עשו.
אבל הזוהר מוסיף פרט מכריע:
כאן יצחק מריח ריח של שדה מבורך – רמז לגן עדן. מכאן שלא עשו לובש עכשיו את הבגדים, אלא יעקב.
לפי דברי מר הימי, ברגע הריח הזה יצחק מבין היטב שמי שעומד לפניו הוא יעקב, והוא מתחיל את הברכה מתוך ידיעה.
כשעשו חוזר מן השדה ונכנס, התורה אומרת:
«ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד» והוא שואל: «מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי…»
בפשטות נשמע: «חשבתי שאני מברך את עשו, ובפועל בירכתי את יעקב!» ואז הוא מוסיף: «גם ברוך יהיה».
לפי הזוהר, שהסביר שיצחק מזהה את ריח גן עדן דווקא אצל יעקב, איך אפשר לומר שהוא טעה לגמרי?
המילה «במרמה» עלולה להישמע כרמאות גסה, אבל אונקלוס מתרגם: «בחוכמתא» – בחכמה.
המרמה של יעקב איננה נוכלות שוק, אלא חכמה עמוקה הקשורה לזהותו – ידו האוחזת בעקב עשו, חוכמה קדומה, כפי שמבאר מר הימי בשיעורים אחרים.
המרכז של הפענוח נמצא בתוכן הברכות.
ליעקב אומר יצחק:
«וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ».
לעשו הוא אומר:
«הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מֹושָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל».
כמעט אותם מילים – אבל הסדר שונה:
לעשו מוסיף יצחק: «ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד» – חיים של חרב ותלות באח. זו ברכה שיש בה כבר אלמנט של התנגדות ושל קונפליקט.
השאלה: האם עם ישראל חי מברכה שהושגה במרמה? האם אנחנו עם של ברכה גנובה?
לפי דברי מר הימי – התשובה היא לא. גם אם המהלך של רבקה עבר דרך «מרמה» במובן של אסטרטגיה, יצחק עצמו מאשר לגמרי שהברכה המתאימה – ברכת הברית – היא ליעקב.
ההוכחה הסופית היא בברכה השנייה והמפורשת, כשהוא שולח את יעקב לחרן. הפעם אין תחפושת, אין שקר, אין בלבול:
יצחק קורא ליעקב ומברך אותו: «וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ… וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ…».
עם ישראל חי מכוח ברכה מודעת שיצחק נותן ליעקב, כחוליה בשושלת אברהם–יצחק–יעקב, עד הגואל האחרון במהרה בימינו.
שש דרכי פעולה מעשיות, בהשראת שיעורו של מר הימי.
כמו יצחק, אל תסתפק במראה חיצוני. שאל היום: «מי באמת עומד מולי – המסכה או האדם?» פעל לפי האמת, לא לפי התחפושת.
מצא מצב שבו הקול הפנימי שלך הוא קול של יעקב, אבל הידיים עדיין ידי עשו. עשה צעד אחד כדי ליישר את המעשה עם קול הנשמה.
הסתכל על סדר היום שלך: איפה «טל השמים» – תפילה ותורה – מול «שמני הארץ» – עבודה, קניות, מסכים? שנה לפחות סדר אחד היום.
אם אתה משתמש לפעמים בתחבולות, שאל: האם זו מניפולציה או חוכמה לשם שמים? למד מיעקב – להשתמש בתחבולה רק ככלי לעבודת ה׳.
אל תחיה כאילו כל טוב שקיבלת הוא «לא שלך באמת». אמור לעצמך: «אם ה׳ נתן לי – הוא באמת נתן לי.» קבל את הברכה בהכרת טובה, לא ברגש אשמה.
ראה את עצמך כיורש ברכת אברהם. בחר מעשה אחד שמבטא זאת: זמן קבוע לתורה, עזרה ליהודי אחר, תפילה על הגאולה. חיה כמי שנושא הבטחה, לא כדמות משנה.
מבוסס על שיעורו של מר יהודה הימי בפרשת תולדות. יהי רצון שתהפוך את הלימוד לתנועה של אור בחייך.