פָּרָשַׁת הַמָּן

ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן־הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם־לֹא:

וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה הָא אֲנָא מַחֵית לְכוֹן לַחְמָא מִן שְׁמַיָּא וְיִפְּקוּן עַמָּא וְיִלְקְטוּן פִּתְגָּם יוֹם בְּיוֹמֵיהּ בְּדִיל דַּאֲנַסִינוּן הַיְהָכוּן בְּאוֹרָיְתִי אִם לָא:

Hachem dit à Moché : « Voici, Je vais faire pleuvoir pour vous du pain depuis le ciel. Le peuple sortira et ramassera la portion de chaque jour en son jour, afin que Je l'éprouve pour voir s'il suivra Ma Torah ou non. »

ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר־יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר־יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם:

וִיהֵי בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה וִיתַקְּנוּן יָת דְּיַיְתוּן וִיהֵי עַל חַד תְּרֵין עַל דְּיִלְקְטוּן יוֹם יוֹם:

Et le sixième jour, lorsqu'ils prépareront ce qu'ils auront apporté, ce sera le double de ce qu'ils ramassent chaque jour.

ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

וַאֲמַר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרַמְשָׁא וְתִנְדְּעוּן אֲרֵי יְיָ אַפֵּיק יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

Moché et Aharon dirent à tous les enfants d'Israël : « Ce soir, vous saurez que c'est Hachem qui vous a fait sortir du pays d'Égypte. »

ז וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת־כְּבוֹד יְהוָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת־תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל־יְהוָה וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ:

וּבְצַפְרָא וְתֶחְזוֹן יָת יְקָרָא דַיְיָ בְּדִשְׁמַע יָת תּוּרְעֲמַתְכוֹן קֳדָם יְיָ וַאֲנַחְנָא מָא אֲרֵי אִתְרַעֲמוּתוּן עֲלָנָא:

Et au matin, vous verrez la gloire d'Hachem, car Il a entendu vos plaintes contre Hachem. Et nous, que sommes-nous pour que vous vous plaigniez contre nous ?

ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְהוָה אֶת־תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר־אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא־עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל־יְהוָה:

וַאֲמַר מֹשֶׁה בְּמִתַּן יְיָ לְכוֹן בְּרַמְשָׁא בִּשְׂרָא לְמֵיכַל וְלַחְמָא בְּצַפְרָא לְמִשְׂבַּע בְּדִשְׁמַע קֳדָם יְיָ יָת תּוּרְעֲמַתְכוֹן דְּאַתּוּן מִתְרַעֲמִין עֲלוֹהִי וַאֲנַחְנָא מָא לָא עֲלָנָא תּוּרְעֲמַתְכוֹן אֱלָהֵין עַל מֵימְרָא דַיְיָ:

Moché dit : « Quand Hachem vous donnera ce soir de la viande à manger et du pain le matin à satiété — car Hachem a entendu vos plaintes que vous formulez contre Lui — et nous, que sommes-nous ? Ce n'est pas contre nous que sont vos plaintes, mais contre Hachem. »

ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם:

וַאֲמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֱמַר לְכָל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל קְרִיבוּ קֳדָם יְיָ אֲרֵי שְׁמִיעַ קֳדָמוֹהִי יָת תּוּרְעֲמַתְכוֹן:

Moché dit à Aharon : « Dis à toute l'assemblée des enfants d'Israël : Approchez-vous devant Hachem, car Il a entendu vos plaintes. »

י וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל־הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה נִרְאָה בֶּעָנָן:

וַהֲוָה כַּד מַלֵּיל אַהֲרֹן עִם כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאִתְפְּנִיאוּ לְמַדְבְּרָא וְהָא יְקָרָא דַיְיָ אִתְגְּלִי בַּעֲנָנָא:

Et tandis qu'Aharon parlait à toute l'assemblée des enfants d'Israël, ils se tournèrent vers le désert, et voici, la gloire d'Hachem apparut dans la nuée.

יא וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

וּמַלֵּיל יְיָ עִם מֹשֶׁה לְמֵימַר:

Hachem parla à Moché en disant :

יב שָׁמַעְתִּי אֶת־תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:

שְׁמִיעַ קֳדָמַי יָת תּוּרְעֲמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַלֵּיל עִמְּהוֹן לְמֵימַר בֵּין שִׁמְשַׁיָּא תֵּיכְלוּן בִּשְׂרָא וּבְצַפְרָא תִשְׂבְּעוּן לַחְמָא וְתִנְדְּעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהֲכוֹן:

« J'ai entendu les plaintes des enfants d'Israël. Parle-leur en disant : Au crépuscule vous mangerez de la viande, et au matin vous serez rassasiés de pain, et vous saurez que Je suis Hachem votre D.ieu. »

יג וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת־הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה:

וַהֲוָה בְרַמְשָׁא וּסְלֵיקַת שְׂלָו וְחַפַּת יָת מַשְׁרִיתָא וּבְצַפְרָא הֲוָת אַתְרַת טַלָּא סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁרִיתָא:

Et le soir, les cailles montèrent et couvrirent le camp, et au matin il y avait une couche de rosée autour du camp.

יד וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל־פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל־הָאָרֶץ:

וּסְלֵיקַת אַתְרַת טַלָּא וְהָא עַל אַפֵּי מַדְבְּרָא דְּקִיק מְקַלַּף דְּקִיק כְּגִיר עַל אַרְעָא:

La couche de rosée se leva, et voici, sur la surface du désert, quelque chose de fin, d'écailleux, fin comme le givre sur la terre.

טו וַיִּרְאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה־הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה:

וַחֲזוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרוּ גְבַר לַאֲחוּהִי מָנָא הוּא אֲרֵי לָא יְדַעוּ מָא הוּא וַאֲמַר מֹשֶׁה לְהוֹן הוּא לַחְמָא דִיהַב יְיָ לְכוֹן לְמֵיכַל:

Les enfants d'Israël virent et se dirent l'un à l'autre : « Qu'est-ce que c'est (Man hou) ? » — car ils ne savaient pas ce que c'était. Moché leur dit : « C'est le pain qu'Hachem vous a donné à manger. »

טז זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:

דֵּין פִּתְגָמָא דְּפַקֵּיד יְיָ לִקְטוּ מִנֵּיהּ גְבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ עוּמְרָא לְגֻלְגַּלְתָּא מִנְיָן נַפְשָׁתֵיכוֹן גְבַר לְדִי בְמַשְׁכְּנֵיהּ תִּסְּבוּן:

Voici ce qu'Hachem a ordonné : Ramassez-en chacun selon ce qu'il peut manger, un omer par tête, selon le nombre de vos personnes ; chacun prendra pour ceux qui sont dans sa tente.

יז וַיַּעֲשׂוּ־כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט:

וַעֲבַדוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַקָּטוּ דְּאַסְגֵּי וּדְאַזְעֵיר:

Les enfants d'Israël firent ainsi et ramassèrent, qui plus, qui moins.

יח וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי־אָכְלוֹ לָקָטוּ:

וְכָלוּ בְעוּמְרָא וְלָא אוֹתֵיר דְּאַסְגֵּי וּדְאַזְעֵיר לָא חַסֵּיר גְּבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ לַקָּטוּ:

Quand ils mesurèrent avec l'omer, celui qui avait ramassé beaucoup n'avait pas de surplus, et celui qui avait ramassé peu n'en manquait pas ; chacun avait ramassé selon ce qu'il pouvait manger.

יט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל־יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר:

וַאֲמַר מֹשֶׁה לְהוֹן גְּבַר לָא יוֹתַר מִנֵּיהּ עַד צַפְרָא:

Moché leur dit : « Que personne n'en laisse jusqu'au matin. »

כ וְלֹא־שָׁמְעוּ אֶל־מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה:

וְלָא קַבִּילוּ מִן מֹשֶׁה וְאוֹתִירוּ גֻּבְרִין מִנֵּיהּ עַד צַפְרָא וַאֲרַם רִמָּה וּסְרִי וּרְגַז עֲלֵיהוֹן מֹשֶׁה:

Mais ils n'écoutèrent pas Moché, et des hommes en laissèrent jusqu'au matin ; il s'y mit des vers et cela devint infect. Moché se mit en colère contre eux.

כא וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס:

וְלַקָּטוּ יָתֵיהּ בְּצַפְרָא בְצַפְרָא גְבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ וְכַד חֲמָא שִׁמְשָׁא וּפְשַׁר:

Ils le ramassaient chaque matin, chacun selon ce qu'il pouvait manger ; et quand le soleil chauffait, cela fondait.

כב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל־נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה:

וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְקָטוּ לַחְמָא עַל חַד תְּרֵין תְּרֵין עוּמְרִין לְחַד וַאֲתוֹ כָּל רַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא וְחַוִּיאוּ לְמֹשֶׁה:

Le sixième jour, ils ramassèrent du pain en quantité double, deux omers pour chacun. Tous les princes de l'assemblée vinrent le rapporter à Moché.

כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת־קֹדֶשׁ לַיהוָה מָחָר אֵת אֲשֶׁר־תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר־תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל־הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד־הַבֹּקֶר:

וַאֲמַר לְהוֹן הוּא דְּמַלֵּיל יְיָ נְיָחָא שַׁבְּתָא קַדִּישָׁא קֳדָם יְיָ מְחָר יָת דְּתֵיפוּן אֲפוֹ וְיָת דִּתְבַשְּׁלוּן בַּשִּׁילוּ וְיָת כָּל מוֹתָרָא אַצְנָעוּ לְכוֹן לְמַטְּרַת עַד צַפְרָא:

Il leur dit : « C'est ce qu'Hachem a dit : Demain est un jour de repos, un Chabbat saint pour Hachem. Ce que vous avez à cuire, cuisez-le, et ce que vous avez à faire bouillir, faites-le bouillir ; et tout le surplus, mettez-le en réserve pour vous jusqu'au matin. »

כד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד־הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא־הָיְתָה בּוֹ:

וְאַצְנָעוּ יָתֵיהּ עַד צַפְרָא כְּמָא דְפַקֵּיד מֹשֶׁה וְלָא סְרִי וְרִמְּתָא לָא הֲוָת בֵּיהּ:

Ils le mirent en réserve jusqu'au matin, comme Moché l'avait ordonné, et cela ne devint pas infect et il n'y eut pas de vers.

כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי־שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה:

וַאֲמַר מֹשֶׁה אִכְלוּהִי יוֹמָא דֵין אֲרֵי שַׁבְּתָא יוֹמָא דֵין קֳדָם יְיָ יוֹמָא דֵין לָא תַשְׁכְּחֻנֵּיהּ בְּחַקְלָא:

Moché dit : « Mangez-le aujourd'hui, car aujourd'hui est un Chabbat pour Hachem ; aujourd'hui vous n'en trouverez pas dans le champ. »

כו שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה־בּוֹ:

שִׁתָּא יוֹמִין תִּלְקְטוּנֵיהּ וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שַׁבְּתָא לָא יְהֵי בֵיהּ:

Six jours vous le ramasserez, mais le septième jour est un Chabbat ; il n'y en aura pas.

כז וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן־הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ:

וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה נְפָקוּ מִן עַמָּא לְמִלְקַט וְלָא אַשְׁכָּחוּ:

Le septième jour, certains du peuple sortirent pour en ramasser, mais ils n'en trouvèrent pas.

כח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה עַד־אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי:

וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה עַד אֵימַת אַבֵּיתוּן לְמִטַּר פִּקּוּדַי וְאוֹרָיָתִי:

Hachem dit à Moché : « Jusqu'à quand refuserez-vous de garder Mes commandements et Mes lois ? »

כט רְאוּ כִּי־יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל־כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל־יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:

חֲזוֹ אֲרֵי יְיָ יְהַב לְכוֹן שַׁבְּתָא עַל כֵּן הוּא יָהֵיב לְכוֹן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְחֵם תְּרֵין יוֹמִין תִּיבוּ גְבַר בְּאַתְרֵיהּ לָא יִפּוֹק גְּבַר מֵאַתְרֵיהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה:

Voyez qu'Hachem vous a donné le Chabbat ; c'est pourquoi Il vous donne le sixième jour du pain pour deux jours. Que chacun reste à sa place ; que personne ne sorte de son lieu le septième jour.

ל וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי:

וְנָחוּ עַמָּא בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה:

Et le peuple se reposa le septième jour.

לא וַיִּקְרְאוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל אֶת־שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ:

וּקְרוֹ בֵית יִשְׂרָאֵל יָת שְׁמֵיהּ מָנָּא וְהוּא כְּזֵרַע גִּדָּא חִוָּר וְטַעְמֵיהּ כְּאִסְקָרִיטִין בִּדְבָשׁ:

La maison d'Israël l'appela « manne ». Elle était comme de la graine de coriandre, blanche, et avait le goût d'un gâteau au miel.

לב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת־הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

וַאֲמַר מֹשֶׁה דֵּין פִּתְגָמָא דְּפַקֵּיד יְיָ מִלְיָא עוּמְרָא מִנֵּיהּ לְמַטְּרַת לְדָרֵיכוֹן בְּדִיל דְּיֶחֱזוֹן יָת לַחְמָא דְּאוֹכֵלִית יָתְכוֹן בְּמַדְבְּרָא בְּאַפָּקוּתִי יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

Moché dit : « Voici ce qu'Hachem a ordonné : Qu'un plein omer en soit mis en réserve pour vos générations, afin qu'elles voient le pain dont Je vous ai nourris dans le désert, quand Je vous ai fait sortir du pays d'Égypte. »

לג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן־שָׁמָּה מְלֹא־הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם:

וַאֲמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן סַב צְלוֹחִית חֲדָא וְהַב תַּמָּן מִלְיָא עוּמְרָא מַנָּא וְאַצְנַע יָתֵיהּ קֳדָם יְיָ לְמַטְּרַת לְדָרֵיכוֹן:

Moché dit à Aharon : « Prends une cruche, mets-y un plein omer de manne, et dépose-le devant Hachem, en réserve pour vos générations. »

לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת:

כְּמָא דְּפַקֵּיד יְיָ לְמֹשֶׁה וְאַצְנְעֵיהּ אַהֲרֹן קֳדָם סַהֲדוּתָא לְמַטְּרַת:

Comme Hachem l'avait ordonné à Moché, Aharon le déposa devant le Témoignage, en réserve.

לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת־הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד־בֹּאָם אֶל־אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת־הַמָּן אָכְלוּ עַד־בֹּאָם אֶל־קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן:

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲכָלוּ יָת מַנָּא אַרְבְּעִין שְׁנִין עַד מֵיתֵיהוֹן לְאַרְעָא יָתְבָא יָת מַנָּא אֲכָלוּ עַד מֵיתֵיהוֹן לִסְיָפֵי אַרְעָא דִכְנָעַן:

Les enfants d'Israël mangèrent la manne pendant quarante ans, jusqu'à leur arrivée dans un pays habité ; ils mangèrent la manne jusqu'à leur arrivée aux confins du pays de Canaan.

לו וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא:

וְעוּמְרָא חַד מִן עַשְׂרָא בְאֵיפְתָא הוּא:

L'omer est un dixième d'épha.