1) Vision à long terme
Sarah agit pour le présent ET pour les générations futures. Nos actions d'aujourd'hui ont des conséquences éternelles.
« Chasse cette servante » : La vision prophétique de Sarah
Pourquoi Sarah insiste sur l'héritage ? Le Midrash Pli'a révèle un lien profond entre l'expulsion d'Ismaël, Moïse et les revendications futures sur la Terre d'Israël.
Enseignement de Monsieur Yéhouda HIMI.
Le contexte : le festin de Yitshak
Après la naissance miraculeuse de Yitshak, Avraham fait un grand festin lorsque l'enfant est sevré (à l'âge de deux ans). Rachi explique que c'était un « grand festin » car les grands de la génération y participaient.
C'est alors que Sarah voit quelque chose d'inquiétant : « Sarah vit le fils de Hagar l'Égyptienne se moquer (מְצַחֵק) » (Genèse 21:9).
Que signifie "se moquer" (מְצַחֵק) ?
Trois interprétations graves :
• Immoralité (guilouy arayot)
• Meurtre potentiel (shfikhout damim) — le Midrash dit qu'il tirait des flèches vers Yitshak
• Idolâtrie (avoda zara)
Trois interprétations graves :
• Immoralité (guilouy arayot)
• Meurtre potentiel (shfikhout damim) — le Midrash dit qu'il tirait des flèches vers Yitshak
• Idolâtrie (avoda zara)
Ismaël, alors âgé de 15 ans, mettait en danger Yitshak physiquement et spirituellement.
La réaction de Sarah : une insistance mystérieuse
Sarah dit à Avraham : « Chasse cette servante et son fils, car le fils de cette servante n'héritera pas avec mon fils, avec Yitshak » (Genèse 21:10).
La grande question : Pourquoi Sarah insiste-t-elle autant sur la question de l'héritage ? Il aurait suffi de dire « chasse-le ! » Pourquoi ajouter « car il n'héritera pas » ?
Sarah aurait pu simplement demander l'expulsion pour protéger Yitshak. Mais elle va plus loin et insiste sur le fait qu'Ismaël ne doit recevoir aucun héritage. Pourquoi cette insistance ?
Retour aux origines : Hagar la servante
Pour comprendre, il faut remonter à la paracha Lekh Lekha. Hagar était la fille de Pharaon, donnée en cadeau à Sarah après les plaies en Égypte. Pharaon dit : « Mieux vaut que tu sois servante sous Sarah que princesse dans mon palais. »
Quand Hagar tombe enceinte d'Ismaël, elle commence à mépriser Sarah : « Elle conçut, et sa maîtresse fut méprisée à ses yeux » (Genèse 16:4). Hagar pense qu'elle va devenir la maîtresse principale.
Sarah réagit immédiatement : « J'ai mis ma servante dans ton sein, et elle me méprise » (Genèse 16:5). Elle rappelle : « C'est MOI qui l'ai donnée. Elle était servante et reste servante ! »
L'ange qui retrouve Hagar dans le désert lui dit : « Hagar, servante de Saraï, d'où viens-tu ? » — lui rappelant son statut. Hagar reconnaît alors : « Je fuis devant Saraï, ma maîtresse. »
Le Midrash Pli'a : la vision prophétique de Sarah
Le Midrash Pli'a (midrash extraordinaire) révèle quelque chose de stupéfiant :
« Dès que Sarah vit que Moïse Rabbénou ne rentrerait pas en Terre d'Israël, elle dit immédiatement : "Chasse cette servante et son fils !" »
Quel est le lien ? Sarah était prophétesse. Elle a vu par Rouaḥ haQodesh que Moïse ne rentrerait pas en Israël.
Moïse et la Séfira de Netsa'h (Éternité)
Parmi les sept Oushpizin (invités de Soukot), Moïse correspond à la Séfira de Netsa'h — l'éternité.
Les 7 Oushpizin et les Séfirot :
• Avraham = Ḥessed (bonté)
• Yitshak = Gevoura (rigueur)
• Ya'akov = Tiféret (harmonie)
• Moïse = Netsa'h (éternité)
• Aharon = Hod (splendeur)
• Yossef = Yessod (fondement)
• David = Malkhout (royauté)
• Avraham = Ḥessed (bonté)
• Yitshak = Gevoura (rigueur)
• Ya'akov = Tiféret (harmonie)
• Moïse = Netsa'h (éternité)
• Aharon = Hod (splendeur)
• Yossef = Yessod (fondement)
• David = Malkhout (royauté)
Tout ce que Moïse touche reste éternel. La Torah qu'il nous a donnée ? Éternelle. Si Moïse était entré en Terre d'Israël et avait construit le Temple — comme il est écrit « Le sanctuaire, ô Hachem, que Tes mains ont établi » (Exode 15:17) — ce Temple n'aurait jamais été détruit.
Les conséquences de la non-entrée de Moïse
Pourquoi Hachem n'a-t-il pas permis à Moïse d'entrer ? Une des raisons :
Si Moïse avait bâti le Temple, celui-ci aurait été éternel. Quand Israël aurait fauté, Hachem n'aurait pas pu détruire le Temple pour épargner le peuple. Il aurait dû punir directement le peuple au lieu des pierres et du bois.
Mais il y avait aussi un autre avantage si Moïse était entré : toutes les nations auraient reconnu définitivement le droit d'Israël sur la Terre. Aucune contestation n'aurait été possible.
Puisque Moïse n'est pas entré, les Ismaélites allaient dans le futur contester notre droit sur la Terre.
Le procès devant Alexandre le Grand
Le Talmud (Sanhédrin 91a) rapporte une histoire extraordinaire :
Les Ismaélites convoquent Israël devant Alexandre le Grand (le « Trump » de l'époque, la plus grande puissance mondiale).
Leur revendication : « Ils nous ont volé la Terre ! Avraham était aussi notre père. Ismaël est son fils, donc nous avons droit à l'héritage ! »
La communauté juive est très inquiète : qui envoyer ? Quel avocat pourra nous défendre ?
Un Juif simple et modeste nommé Guevia ben Pesisa se propose : « Si je gagne, tout le monde dira : regardez comme un simple Juif les a vaincus ! Si je perds, on dira : ils ont envoyé quelqu'un d'insignifiant. »
Un Juif simple et modeste nommé Guevia ben Pesisa se propose : « Si je gagne, tout le monde dira : regardez comme un simple Juif les a vaincus ! Si je perds, on dira : ils ont envoyé quelqu'un d'insignifiant. »
La défense brillante de Guevia ben Pesisa
Devant Alexandre, Guevia ouvre le Tanakh et lit le verset de notre paracha :
« Chasse cette servante et son fils, car le fils de cette servante n'héritera pas avec mon fils, avec Yitshak » (Genèse 21:10)
Son argument :
« Hagar était la servante de Sarah. Ismaël est donc la propriété de Sarah. Sarah a décidé : "Chasse-le, il n'héritera pas." Avraham a obéi. Hachem a approuvé. Affaire classée ! »
Le Talmud conclut : « Les Ismaélites se sont enfuis tant qu'ils avaient encore leur souffle. »
La vision prophétique de Sarah
Maintenant nous comprenons pourquoi Sarah a tant insisté sur l'héritage :
Sarah a vu prophétiquement que puisque Moïse n'entrerait pas en Terre d'Israël, les Ismaélites contesteraient un jour notre droit sur la Terre. Elle a donc établi dès maintenant la preuve juridique absolue : « Il n'hérite pas ! »
Sarah ne protégeait pas seulement Yitshak à court terme. Elle protégeait tout le peuple d'Israël pour les générations futures, jusqu'à nos jours et jusqu'à la venue du Mashia'h.
L'actualité éternelle
Cette histoire n'est pas ancienne — elle se répète aujourd'hui. Les revendications sur la Terre d'Israël continuent, exactement comme Sarah l'avait prévu.
Nos Matriarches — Sarah, Rivka, Ra'hel et Léa — n'ont pas seulement posé les fondations pour leur époque. Elles ont vu loin, très loin, et ont agi pour protéger leurs descendants à travers toute l'histoire.
Leçons pratiques
2) Clarté des limites
Sarah insiste : servante hier, servante aujourd'hui. Parfois il faut établir des limites claires et fermes.
3) Écouter la prophétie
Hachem dit à Avraham : « Tout ce que Sarah te dit, écoute-la ! » Reconnaître la sagesse prophétique.
4) Défendre la vérité
Comme Guevia ben Pesisa : même un homme simple peut défendre la vérité avec les bons arguments.
5) L'héritage spirituel
L'héritage véritable n'est pas matériel mais spirituel. Yitshak hérite de la mission abrahamique.
6) Foi en l'avenir
Même quand on ne comprend pas tout, avoir confiance : Hachem guide l'histoire vers la Guéoula.
"Cast out this bondwoman": Sarah's prophetic vision
Why did Sarah insist on inheritance? The Midrash Pli'a reveals a profound connection between Ishmael's expulsion, Moses, and future claims to the Land of Israel.
Teaching by Mister Yehouda HIMI.
The context: Yitzhak's feast
After Yitzhak's miraculous birth, Avraham makes a great feast when the child is weaned (at age two). Rashi explains it was a "great feast" because the great ones of the generation attended.
Then Sarah sees something troubling: "Sarah saw the son of Hagar the Egyptian mocking (מְצַחֵק)" (Genesis 21:9).
What does "mocking" (מְצַחֵק) mean?
Three grave interpretations:
• Immorality (gilui arayot)
• Potential murder (sh'fikhut damim) — the Midrash says he shot arrows at Yitzhak
• Idolatry (avoda zara)
Three grave interpretations:
• Immorality (gilui arayot)
• Potential murder (sh'fikhut damim) — the Midrash says he shot arrows at Yitzhak
• Idolatry (avoda zara)
Ishmael, then 15 years old, was endangering Yitzhak physically and spiritually.
Sarah's reaction: a mysterious insistence
Sarah says to Avraham: "Cast out this bondwoman and her son, for the son of this bondwoman shall not inherit with my son, with Yitzhak" (Genesis 21:10).
The great question: Why does Sarah insist so much on the question of inheritance? It would have been enough to say "cast him out!" Why add "for he shall not inherit"?
Sarah could have simply demanded expulsion to protect Yitzhak. But she goes further and insists that Ishmael must receive no inheritance. Why this insistence?
Back to origins: Hagar the servant
To understand, we must go back to parashat Lekh Lekha. Hagar was Pharaoh's daughter, given as a gift to Sarah after the plagues in Egypt. Pharaoh said: "Better you be a servant under Sarah than a princess in my palace."
When Hagar becomes pregnant with Ishmael, she begins to despise Sarah: "She conceived, and her mistress was despised in her eyes" (Genesis 16:4). Hagar thinks she will become the primary mistress.
Sarah reacts immediately: "I gave my maid into your bosom, and she despises me" (Genesis 16:5). She reminds: "It was I who gave her. She was a servant and remains a servant!"
The angel who finds Hagar in the desert says: "Hagar, servant of Sarai, where do you come from?" — reminding her of her status. Hagar then acknowledges: "I flee from Sarai, my mistress."
The Midrash Pli'a: Sarah's prophetic vision
The Midrash Pli'a (wondrous midrash) reveals something astonishing:
"As soon as Sarah saw that Moses Rabbeinu would not enter the Land of Israel, she immediately said: 'Cast out this bondwoman and her son!'"
What is the connection? Sarah was a prophetess. She saw through Ruach haKodesh that Moses would not enter Israel.
Moses and the Sefira of Netzach (Eternity)
Among the seven Ushpizin (Sukkot guests), Moses corresponds to the Sefira of Netzach — eternity.
The 7 Ushpizin and Sefirot:
• Avraham = Chesed (kindness)
• Yitzhak = Gevurah (strength)
• Ya'akov = Tiferet (harmony)
• Moses = Netzach (eternity)
• Aharon = Hod (splendor)
• Yosef = Yesod (foundation)
• David = Malkhut (kingdom)
• Avraham = Chesed (kindness)
• Yitzhak = Gevurah (strength)
• Ya'akov = Tiferet (harmony)
• Moses = Netzach (eternity)
• Aharon = Hod (splendor)
• Yosef = Yesod (foundation)
• David = Malkhut (kingdom)
Everything Moses touches remains eternal. The Torah he gave us? Eternal. If Moses had entered the Land of Israel and built the Temple — as written "The sanctuary, O Lord, which Your hands established" (Exodus 15:17) — that Temple would never have been destroyed.
Consequences of Moses' non-entry
Why didn't Hashem allow Moses to enter? One reason:
If Moses had built the Temple, it would have been eternal. When Israel sinned, Hashem couldn't have destroyed the Temple to spare the people. He would have had to punish the people directly instead of the stones and wood.
But there was also another advantage if Moses had entered: all nations would have definitively recognized Israel's right to the Land. No contestation would have been possible.
Since Moses didn't enter, the Ishmaelites would in the future contest our right to the Land.
The trial before Alexander the Great
The Talmud (Sanhedrin 91a) reports an extraordinary story:
The Ishmaelites summon Israel before Alexander the Great (the "Trump" of that era, the greatest world power).
Their claim: "They stole the Land from us! Avraham was our father too. Ishmael is his son, so we have a right to the inheritance!"
The Jewish community is very worried: whom to send? Which lawyer can defend us?
A simple, modest Jew named Gevia ben Pesisa volunteers: "If I win, everyone will say: look how a simple Jew defeated them! If I lose, they'll say: they sent someone insignificant."
A simple, modest Jew named Gevia ben Pesisa volunteers: "If I win, everyone will say: look how a simple Jew defeated them! If I lose, they'll say: they sent someone insignificant."
Gevia ben Pesisa's brilliant defense
Before Alexander, Gevia opens the Tanakh and reads the verse from our parasha:
"Cast out this bondwoman and her son, for the son of this bondwoman shall not inherit with my son, with Yitzhak" (Genesis 21:10)
His argument:
"Hagar was Sarah's servant. Ishmael is therefore Sarah's property. Sarah decided: 'Cast him out, he shall not inherit.' Avraham obeyed. Hashem approved. Case closed!"
The Talmud concludes: "The Ishmaelites fled while they still had breath."
Sarah's prophetic vision
Now we understand why Sarah insisted so much on inheritance:
Sarah saw prophetically that since Moses wouldn't enter the Land of Israel, the Ishmaelites would one day contest our right to the Land. She therefore established right now the absolute legal proof: "He does not inherit!"
Sarah wasn't only protecting Yitzhak in the short term. She was protecting the entire people of Israel for future generations, until our days and until the coming of Mashiach.
Eternal relevance
This story isn't ancient — it repeats today. Claims to the Land of Israel continue, exactly as Sarah foresaw.
Our Matriarchs — Sarah, Rivkah, Rachel, and Leah — didn't just lay foundations for their time. They saw far, very far, and acted to protect their descendants throughout all history.
Practical lessons
1) Long-term vision
Sarah acts for the present AND for future generations. Our actions today have eternal consequences.
2) Clear boundaries
Sarah insists: servant yesterday, servant today. Sometimes clear and firm boundaries must be established.
3) Listen to prophecy
Hashem tells Avraham: "All that Sarah says, listen to her!" Recognize prophetic wisdom.
4) Defend truth
Like Gevia ben Pesisa: even a simple person can defend truth with the right arguments.
5) Spiritual heritage
True inheritance is not material but spiritual. Yitzhak inherits the Abrahamic mission.
6) Faith in the future
Even when we don't understand everything, have faith: Hashem guides history toward Geula.
« גרש את האמה הזאת » : חזון נבואי של שרה
למה שרה הדגישה את עניין הירושה? מדרש פליאה מגלה קשר עמוק בין גירוש ישמעאל, משה רבנו, ותביעות עתידיות על ארץ ישראל.
שיעור מאת מר יהודה הימי.
ההקשר: משתה יצחק
לאחר הלידה הנסית של יצחק, אברהם עורך משתה גדול כשהילד נגמל (בגיל שנתיים). רש״י מסביר שהיה זה « משתה גדול » כי גדולי הדור השתתפו בו.
אז שרה רואה משהו מדאיג: « וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת־בֶּן־הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר־יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק » (בראשית כ״א:ט׳).
מה משמעות « מְצַחֵק »?
שלושה פירושים חמורים:
• גילוי עריות
• שפיכות דמים פוטנציאלית — המדרש אומר שהוא ירה חיצים לעבר יצחק
• עבודה זרה
שלושה פירושים חמורים:
• גילוי עריות
• שפיכות דמים פוטנציאלית — המדרש אומר שהוא ירה חיצים לעבר יצחק
• עבודה זרה
ישמעאל, אז בן 15, סיכן את יצחק פיזית ורוחנית.
תגובת שרה: הדגשה מסתורית
שרה אומרת לאברהם: « גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת־בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן־הָאָמָה הַזֹּאת עִם־בְּנִי עִם־יִצְחָק » (בראשית כ״א:י׳).
השאלה הגדולה: למה שרה מדגישה כל כך את עניין הירושה? די היה לומר « גרש אותו! » למה להוסיף « כי לא יירש »?
שרה יכלה פשוט לדרוש גירוש כדי להגן על יצחק. אבל היא הולכת רחוק יותר ומדגישה שישמעאל לא יקבל שום ירושה. למה ההדגשה הזו?
חזרה למקורות: הגר השפחה
כדי להבין, צריך לחזור לפרשת לך לך. הגר הייתה בת פרעה, שניתנה במתנה לשרה לאחר המכות במצרים. פרעה אמר: « מוטב שתהיי שפחה תחת שרה מאשר נסיכה בארמוני. »
כשהגר נכנסת להריון עם ישמעאל, היא מתחילה לבזות את שרה: « וַתַּהַר וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ » (בראשית ט״ז:ד׳). הגר חושבת שהיא הולכת להיות הגבירה הראשית.
שרה מגיבה מיד: « אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ » (בראשית ט״ז:ה׳). היא מזכירה: « זו אני שנתתי אותה. היא הייתה שפחה ונשארת שפחה! »
המלאך שמוצא את הגר במדבר אומר לה: « הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי־מִזֶּה בָאת » — מזכיר לה את מעמדה. הגר אז מודה: « מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת. »
מדרש פליאה: חזון הנבואה של שרה
מדרש פליאה מגלה משהו מדהים:
« כיוון שראתה שרה שמשה רבינו לא ייכנס לארץ ישראל, אמרה מיד: "גרש את האמה הזאת ואת בנה!" »
מה הקשר? שרה הייתה נביאה. היא ראתה ברוח הקודש שמשה לא ייכנס לארץ.
משה וספירת הנצח
בין שבעת האושפיזין (אורחי סוכות), משה מתאים לספירת נצח — הנצחיות.
7 אושפיזין והספירות:
• אברהם = חסד
• יצחק = גבורה
• יעקב = תפארת
• משה = נצח
• אהרן = הוד
• יוסף = יסוד
• דוד = מלכות
• אברהם = חסד
• יצחק = גבורה
• יעקב = תפארת
• משה = נצח
• אהרן = הוד
• יוסף = יסוד
• דוד = מלכות
כל מה שמשה נוגע בו נשאר נצחי. התורה שנתן לנו? נצחית. אם משה היה נכנס לארץ ישראל ובונה את בית המקדש — כמו שכתוב « מִקְּדָשׁ ה׳ כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ » (שמות ט״ו:י״ז) — בית המקדש ההוא לעולם לא היה נחרב.
השלכות אי-כניסת משה
למה הקב״ה לא אפשר למשה להיכנס? אחת הסיבות:
אם משה היה בונה את בית המקדש, הוא היה נצחי. כשישראל היו חוטאים, הקב״ה לא יכול היה להחריב את המקדש כדי לחסוך את העם. הוא היה צריך לענוש ישירות את העם במקום את האבנים והעצים.
אבל היה גם יתרון נוסף אם משה היה נכנס: כל האומות היו מכירות באופן סופי בזכות ישראל על הארץ. שום ערעור לא היה אפשרי.
מכיוון שמשה לא נכנס, הישמעאלים היו בעתיד מערערים על זכותנו על הארץ.
המשפט לפני אלכסנדר מוקדון
התלמוד (סנהדרין צ״א ע״א) מספר סיפור יוצא דופן:
הישמעאלים מזמנים את ישראל לדין לפני אלכסנדר מוקדון (ה״טראמפ״ של אותה תקופה, המעצמה העולמית הגדולה ביותר).
טענתם: « הם גנבו לנו את הארץ! אברהם היה גם אבא שלנו. ישמעאל הוא בנו, אז יש לנו זכות בירושה! »
הקהילה היהודית מודאגת מאוד: את מי לשלוח? איזה עורך דין יכול להגן עלינו?
יהודי פשוט וצנוע בשם גביעא בן פסיסא מתנדב: « אם אנצח, כולם יאמרו: ראו איך יהודי פשוט ניצח אותם! אם אפסיד, יאמרו: שלחו מישהו לא משמעותי. »
יהודי פשוט וצנוע בשם גביעא בן פסיסא מתנדב: « אם אנצח, כולם יאמרו: ראו איך יהודי פשוט ניצח אותם! אם אפסיד, יאמרו: שלחו מישהו לא משמעותי. »
ההגנה המבריקה של גביעא בן פסיסא
לפני אלכסנדר, גביעא פותח את התנ״ך וקורא את הפסוק מהפרשה שלנו:
« גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת־בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן־הָאָמָה הַזֹּאת עִם־בְּנִי עִם־יִצְחָק » (בראשית כ״א:י׳)
הטיעון שלו:
« הגר הייתה שפחה של שרה. ישמעאל הוא לכן קניין של שרה. שרה החליטה: "גרש אותו, לא יירש." אברהם ציית. הקב״ה אישר. סוף פסוק! »
התלמוד מסכם: « הישמעאלים ברחו כל עוד הייתה להם נשימה. »
חזון הנבואה של שרה
עכשיו אנו מבינים למה שרה הדגישה כל כך את הירושה:
שרה ראתה נבואית שמכיוון שמשה לא ייכנס לארץ ישראל, הישמעאלים יערערו יום אחד על זכותנו על הארץ. לכן היא קבעה כבר עכשיו את ההוכחה המשפטית המוחלטת: « הוא לא יורש! »
שרה לא הגנה רק על יצחק לטווח קצר. היא הגנה על כל עם ישראל לדורות הבאים, עד ימינו ועד ביאת המשיח.
הרלוונטיות הנצחית
הסיפור הזה אינו עתיק — הוא חוזר על עצמו היום. התביעות על ארץ ישראל ממשיכות, בדיוק כפי ששרה צפתה.
האימהות שלנו — שרה, רבקה, רחל ולאה — לא רק הניחו יסודות לתקופתן. הן ראו רחוק, רחוק מאוד, ופעלו כדי להגן על צאצאיהן לאורך כל ההיסטוריה.
לקחים מעשיים
1) חזון לטווח ארוך
שרה פועלת להווה ולדורות הבאים. למעשינו היום יש השלכות נצחיות.
2) גבולות ברורים
שרה מדגישה: שפחה אתמול, שפחה היום. לפעמים צריך לקבוע גבולות ברורים ותקיפים.
3) להקשיב לנבואה
הקב״ה אומר לאברהם: « כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה! » להכיר בחכמה נבואית.
4) להגן על האמת
כמו גביעא בן פסיסא: גם אדם פשוט יכול להגן על האמת עם הטיעונים הנכונים.
5) ירושה רוחנית
הירושה האמיתית אינה חומרית אלא רוחנית. יצחק יורש את השליחות האברהמית.
6) אמונה בעתיד
גם כשלא מבינים הכול, לסמוך: הקב״ה מנחה את ההיסטוריה לקראת הגאולה.