Lorsque nous étudions la paracha Lekh Lekha, nous rencontrons un paradoxe troublant concernant le premier test d'Abraham selon la Torah.
La Mishna nous enseigne : "Par dix tests fut testé Abraham notre père, et il réussit tous."
Certains tests sont mentionnés dans les Midrashim avant même qu'ils n'apparaissent dans la Torah (comme la fournaise ardente de Nimrod), mais le premier test explicite dans la Torah est celui du voyage.
Traduction : "Et l'Éternel dit à Abram : Va pour toi de ta terre, de ton lieu de naissance et de la maison de ton père vers la terre que Je te montrerai."
Abraham réussit ce test : il quitte tout et part vers la Terre d'Israël. Jusqu'ici, tout semble parfait.
Mais voici où commence le paradoxe. À peine arrivé en Terre d'Israël, nous lisons :
Traduction : "Il y eut une famine dans le pays, et Abram descendit en Égypte pour y séjourner, car la famine était lourde dans le pays."
Question 1 : Si D.ieu avait promis à Abraham de prendre soin de lui en Terre d'Israël, pourquoi Abraham descend-il immédiatement en Égypte à cause de la famine ?
Question 2 : Nous aurions attendu qu'Abraham montre une bitahon (confiance) parfaite : "Il y a une famine ? Je ferai face ! Si D.ieu m'a dit de venir ici, Il s'occupera de moi !"
Question 3 : Non seulement il descend, mais le verset dit "לָגוּר שָׁם" - "pour y séjourner", ce qui implique une installation, pas juste une visite temporaire !
Si ce n'était pas assez troublant, observez ce qui se passe ensuite :
Abraham demande à Sarah de dire qu'elle est sa sœur, craignant que les Égyptiens ne le tuent pour prendre sa femme.
Abraham demande à Sarah de mentir sur leur relation - "Dis que tu es ma sœur" - pour qu'ils ne le tuent pas.
"Afin que tu me fasses du bien" - il semble utiliser sa femme comme moyen d'obtenir des avantages.
"Et que mon âme vive grâce à toi" - au lieu de compter sur D.ieu, il compte sur cette ruse.
Où est la bitahon (confiance) ? Où est l'héroïsme spirituel ? Comment ceci peut-il être considéré comme réussir un test ?
Attention : Chas v'shalom (à D.ieu ne plaise) critiquer nos saints Patriarches ! Nous posons ces questions uniquement pour approfondir notre compréhension.
Le Ramban (Nahmanide) nous donne une réponse profonde qui transforme complètement notre compréhension :
Les Actions des Pères sont un Signe pour les Enfants
Abraham savait, dès que D.ieu lui dit "Je ferai de toi une grande nation", qu'un peuple entier allait sortir de lui. Il comprit alors sa mission profonde :
Tracer le chemin pour ses descendants !
Chaque action qu'Abraham entreprend n'est pas seulement pour lui - c'est pour créer le modèle, le précédent spirituel, le chemin que ses enfants suivront des générations plus tard.
Maintenant, observons le parallèle extraordinaire entre le voyage d'Abraham et l'Exode d'Égypte :
Abraham : "Il y eut une famine dans le pays"
Israël : Jacob descend en Égypte à cause de la famine
Abraham : "Et Abram descendit en Égypte"
Israël : "Ne crains pas de descendre en Égypte" (Berechit 46:3)
Abraham : "לָגוּר שָׁם - pour y séjourner"
Israël : "לָגוּר שָׁם - pour y séjourner" (même expression !)
Abraham dit : "Voici, je sais que tu es une femme de belle apparence."
Sarah représente Knesset Israël - l'assemblée d'Israël, la mère du peuple juif.
Quand Pharaon essaie de prendre Sarah, cela préfigure comment Pharaon essaiera d'opprimer le peuple d'Israël !
Abraham dit : "Ils me tueront et te laisseront vivre" - "אִמְרִי־נָא אֲחֹתִי אָתְּ" - "Dis que tu es ma sœur"
Où trouvons-nous cela dans l'Exode ?
Pharaon ordonne aux sages-femmes : "Si c'est un garçon, tuez-le ; si c'est une fille, laissez-la vivre !"
Exactement comme Abraham l'avait prévu : "Ils me tueront et te laisseront vivre" !
Et que font les sages-femmes ?
"Les sages-femmes craignirent D.ieu et ne firent pas ce que le roi d'Égypte leur avait ordonné, et elles laissèrent vivre les enfants."
Abraham avait déjà créé le précédent spirituel ! "וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" - "Et mon âme vivra grâce à toi"
Les sages-femmes ont suivi le modèle établi par Abraham en préservant la vie malgré le danger !
Le parallèle continue avec une précision étonnante :
"Et l'Éternel frappa Pharaon de grandes plaies, lui et sa maison, à cause de Saraï, femme d'Abram."
נְגָעִים - des plaies frappent Pharaon et sa maison à cause de Sarah
עֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא - "Encore une plaie Je ferai venir..." Les Dix Plaies !
Le même Pharaon (symboliquement), les mêmes négaïm (plaies), la même raison : protéger Knesset Israël (représentée par Sarah) !
Observez maintenant comment les deux histoires se terminent :
"Pharaon appela Abram... Prends et va !"
"Levez-vous, sortez du milieu de mon peuple !"
"Et Abram monta d'Égypte, lui et sa femme et tout ce qu'il possédait... Et Abram était très riche en bétail, en argent et en or."
"Et chaque femme demandera à sa voisine... des objets d'argent et des objets d'or"
Les Enfants d'Israël sortent d'Égypte avec une immense richesse, exactement comme Abraham !
Le voyage ne s'arrête pas à la sortie d'Égypte. Observez la suite :
"Et il alla par ses étapes du Néguev jusqu'à Béthel, jusqu'à l'endroit où était sa tente au début, entre Béthel et Aï. Vers le lieu de l'autel qu'il avait fait là au commencement."
Retourne en Terre d'Israël et construit un autel pour servir D.ieu
Entre en Terre d'Israël via Jéricho et construit le Michkan (Tabernacle) à Shilo, puis le Temple à Jérusalem
Abraham a tracé chaque étape du voyage que ses descendants suivraient !
Le Ramban continue en expliquant que même les disputes ultérieures d'Abraham préfigurent l'histoire d'Israël :
Les disputes d'Abraham avec les bergers sur les puits représentent les batailles que Josué et les Juges mèneront pour conquérir et maintenir la Terre d'Israël.
Chaque conflit d'Abraham avec les habitants locaux crée le précédent spirituel pour les victoires futures d'Israël contre ses ennemis.
Il y a encore un enseignement profond lié à notre paracha. Le verset dit :
"Et Abram traversa le pays jusqu'au lieu de Sichem, jusqu'au chêne de Moré, et le Cananéen était alors dans le pays."
Si nous prétendons que notre droit sur la Terre d'Israël est basé sur le fait que nous étions là en premier, n'y a-t-il pas un problème ?
Le verset dit explicitement : "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" - "Le Cananéen était alors dans le pays" - donc le Cananéen était là avant Abraham !
Rachi nous donne deux réponses essentielles :
"Par Sa volonté Il la leur donna, et par Sa volonté Il la leur enleva et nous la donna."
Le Saint, béni soit-Il, est le Maître du monde. C'est Lui qui décide à qui appartient chaque terre, comme il est écrit au tout début de la Torah : "Béréchit bara Elokim" - Au commencement, D.ieu créa les cieux et la terre.
Mais Rachi ajoute un point historique crucial :
"Il [le Cananéen] allait conquérir la Terre d'Israël de la descendance de Shem"
Voici la vérité historique :
Notre revendication sur la Terre d'Israël repose sur deux fondements :
1. Le Choix Divin : D.ieu a créé le monde et a choisi de donner cette terre à Abraham et à ses descendants (Béréchit 1:1)
2. L'Héritage Historique : Noé avait déjà attribué cette terre à Shem. Nous, descendants de Shem par Abraham, reprenons ce qui nous appartient légitimement depuis le début (depuis l'attribution de Noé)
Le Rav Himi termine avec un signe extraordinaire :
Abraham est né en l'an 1948 depuis la Création
L'État d'Israël est établi en 1948 EC
Après 2000 ans d'exil, nous sommes revenus exactement comme Abraham l'avait préfiguré !
Et avec l'aide de D.ieu, nous sommes ici pour rester.
Comme Abraham, nos actions peuvent ouvrir des chemins spirituels pour les générations futures. Nos mitsvot créent des précédents célestes.
Abraham pensait au-delà de lui-même. Il agissait pour ses descendants. Nous devons aussi penser à l'impact de nos actions sur les générations futures.
Le véritable héroïsme n'est pas toujours spectaculaire. Parfois, c'est tracer patiemment le chemin que d'autres suivront.
L'histoire juive n'est pas une série d'événements aléatoires. C'est un plan divin cohérent où chaque génération s'appuie sur la précédente.
Ce que nous avons appris révèle la sagesse profonde du principe Ma'aseh Avot Siman LaBanim.
Abraham n'a pas "échoué" son test - au contraire, il l'a réussi de la manière la plus extraordinaire possible : en créant le chemin spirituel pour toute l'histoire juive à venir.
Chaque épreuve qu'il a affrontée, chaque décision qu'il a prise, a établi le modèle que ses descendants suivraient à travers les millénaires.
בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן
When we study Parashat Lekh Lekha, we encounter a troubling paradox regarding Abraham's first test according to the Torah.
The Mishna teaches us: "Through ten tests was Abraham our father tested, and he withstood them all."
Some tests are mentioned in the Midrashim even before they appear in the Torah (such as Nimrod's fiery furnace), but the first explicit test in the Torah is the journey.
Translation: "And the Lord said to Abram: Go for yourself from your land, from your birthplace, and from your father's house to the land that I will show you."
Abraham succeeds in this test: he leaves everything and sets out for the Land of Israel. So far, everything seems perfect.
But here's where the paradox begins. No sooner has he arrived in the Land of Israel than we read:
Translation: "There was a famine in the land, and Abram went down to Egypt to sojourn there, for the famine was severe in the land."
Question 1: If God had promised Abraham to take care of him in the Land of Israel, why does Abraham immediately go down to Egypt because of the famine?
Question 2: We would have expected Abraham to show perfect bitachon (trust): "There's a famine? I'll cope! If God told me to come here, He'll take care of me!"
Question 3: Not only does he go down, but the verse says "לָגוּר שָׁם - to sojourn there", which implies settling, not just a temporary visit!
If that wasn't troubling enough, observe what happens next:
Abraham asks Sarah to say she is his sister, fearing the Egyptians would kill him to take his wife.
Abraham asks Sarah to lie about their relationship - "Say you are my sister" - so they won't kill him.
"So that it may go well with me for your sake" - he seems to use his wife as a means to obtain advantages.
"And my soul will live because of you" - instead of relying on God, he relies on this stratagem.
Where is the bitachon (trust)? Where is the spiritual heroism? How can this be considered passing a test?
Caution: God forbid to criticize our holy Patriarchs! We pose these questions only to deepen our understanding.
The Ramban (Nachmanides) gives us a profound answer that completely transforms our understanding:
The Deeds of the Fathers are a Sign for the Children
Abraham knew, as soon as God told him "I will make you into a great nation", that an entire people would emerge from him. He then understood his profound mission:
To pave the way for his descendants!
Every action Abraham takes is not just for himself - it's to create the template, the spiritual precedent, the path that his children will follow generations later.
Now, observe the extraordinary parallel between Abraham's journey and the Exodus from Egypt:
Abraham: "There was a famine in the land"
Israel: Jacob goes down to Egypt because of the famine
Abraham: "And Abram went down to Egypt"
Israel: "Do not fear to go down to Egypt" (Genesis 46:3)
Abraham: "לָגוּר שָׁם - to sojourn there"
Israel: "לָגוּר שָׁם - to sojourn there" (same expression!)
Abraham says: "Behold, I know that you are a woman of beautiful appearance."
Sarah represents Knesset Yisrael - the congregation of Israel, the mother of the Jewish people.
When Pharaoh tries to take Sarah, it prefigures how Pharaoh will try to oppress the people of Israel!
Abraham says: "They will kill me and let you live" - "אִמְרִי־נָא אֲחֹתִי אָתְּ" - "Say you are my sister"
Where do we find this in Exodus?
Pharaoh orders the midwives: "If it's a boy, kill him; if it's a girl, let her live!"
Exactly as Abraham had foreseen: "They will kill me and let you live"!
And what do the midwives do?
"The midwives feared God and did not do as the king of Egypt commanded them, and they let the children live."
Abraham had already created the spiritual precedent! "וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" - "And my soul will live because of you"
The midwives followed the template established by Abraham in preserving life despite the danger!
The parallel continues with astonishing precision:
"And the Lord struck Pharaoh with great plagues, him and his house, because of Sarai, Abram's wife."
נְגָעִים - plagues strike Pharaoh and his house because of Sarah
עֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא - "One more plague I will bring..." The Ten Plagues!
The same Pharaoh (symbolically), the same nega'im (plagues), the same reason: to protect Knesset Yisrael (represented by Sarah)!
Now observe how both stories end:
"Pharaoh called Abram... Take and go!"
"Rise up, go out from among my people!"
"And Abram went up from Egypt, he and his wife and all that he possessed... And Abram was very wealthy in livestock, in silver, and in gold."
"And each woman shall ask of her neighbor... silver vessels and gold vessels"
The Children of Israel leave Egypt with immense wealth, exactly like Abraham!
The journey doesn't end with leaving Egypt. Observe what follows:
"And he went by his stages from the Negev to Bethel, to the place where his tent had been at first, between Bethel and Ai. To the place of the altar that he had made there at first."
Returns to the Land of Israel and builds an altar to serve God
Enters the Land of Israel via Jericho and builds the Mishkan (Tabernacle) at Shiloh, then the Temple in Jerusalem
Abraham traced every step of the journey his descendants would follow!
The Ramban continues by explaining that even Abraham's later disputes prefigure Israel's history:
Abraham's disputes with shepherds over wells represent the battles Joshua and the Judges will wage to conquer and maintain the Land of Israel.
Each of Abraham's conflicts with the local inhabitants creates the spiritual precedent for Israel's future victories against its enemies.
There is yet another profound teaching connected to our parasha. The verse says:
"And Abram passed through the land to the place of Shechem, to the oak of Moreh, and the Canaanite was then in the land."
If we claim that our right to the Land of Israel is based on the fact that we were there first, isn't there a problem?
The verse explicitly states: "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" - "The Canaanite was then in the land" - so the Canaanite was there before Abraham!
Rashi gives us two essential answers:
"By His will He gave it, and by His will He took it from them and gave it to us."
The Holy One, Blessed be He, is the Master of the world. He decides who owns each land, as it is written at the very beginning of the Torah: "Bereishit bara Elokim" - In the beginning, God created the heavens and the earth.
But Rashi adds a crucial historical point:
"He [the Canaanite] was going and conquering the Land of Israel from the seed of Shem"
Here is the historical truth:
Our claim to the Land of Israel rests on two foundations:
1. Divine Choice: God created the world and chose to give this land to Abraham and his descendants (Genesis 1:1)
2. Historical Inheritance: Noah had already assigned this land to Shem. We, descendants of Shem through Abraham, are reclaiming what has been rightfully ours from the beginning (since Noah's allocation)
Rav Himi concludes with an extraordinary sign:
Abraham was born in the year 1948 from Creation
The State of Israel is established in 1948 CE
After 2000 years of exile, we returned exactly as Abraham prefigured!
And with God's help, we are here to stay.
Like Abraham, our actions can open spiritual pathways for future generations. Our mitzvot create celestial precedents.
Abraham thought beyond himself. He acted for his descendants. We too must think about the impact of our actions on future generations.
True heroism isn't always spectacular. Sometimes it's patiently tracing the path that others will follow.
Jewish history is not a series of random events. It's a coherent divine plan where each generation builds on the previous one.
What we have learned reveals the profound wisdom of the principle Ma'aseh Avot Siman LaBanim.
Abraham didn't "fail" his test - on the contrary, he passed it in the most extraordinary way possible: by creating the spiritual pathway for all of Jewish history to come.
Every trial he faced, every decision he made, established the template that his descendants would follow through the millennia.
בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן
כשאנחנו לומדים את פרשת לך לך, אנחנו נתקלים בפרדוקס מטריד לגבי הניסיון הראשון של אברהם לפי התורה.
המשנה מלמדת אותנו: "בעשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם."
חלק מהניסיונות מוזכרים במדרשים עוד לפני שמופיעים בתורה (כמו כבשן האש של נמרוד), אבל הניסיון המפורש הראשון בתורה הוא המסע.
אברהם מצליח בניסיון הזה: הוא עוזב הכל ויוצא לארץ ישראל. עד כאן, הכל נראה מושלם.
אבל הנה איפה מתחיל הפרדוקס. בקושי הגיע לארץ ישראל, אנחנו קוראים:
שאלה 1: אם הקב״ה הבטיח לאברהם לטפל בו בארץ ישראל, למה אברהם יורד מיד למצרים בגלל הרעב?
שאלה 2: היינו מצפים שאברהם יראה ביטחון מושלם: "יש רעב? אתמודד! אם הקב״ה אמר לי לבוא לכאן, הוא יטפל בי!"
שאלה 3: לא רק שהוא יורד, אלא הפסוק אומר "לָגוּר שָׁם", מה שמרמז על התיישבות, לא רק ביקור זמני!
אם זה לא היה מטריד מספיק, שימו לב מה קורה אחר כך:
אברהם מבקש משרה לומר שהיא אחותו, מפחד שהמצרים יהרגו אותו כדי לקחת את אשתו.
אברהם מבקש משרה לשקר על הקשר ביניהם - "אמרי נא אחותי את" - כדי שלא יהרגו אותו.
"למען ייטב לי בעבורך" - הוא כאילו משתמש באשתו כאמצעי להשיג יתרונות.
"וחיתה נפשי בגללך" - במקום לסמוך על הקב״ה, הוא סומך על התחבולה הזו.
איפה הביטחון? איפה הגבורה הרוחנית? איך זה יכול להיחשב כעמידה בניסיון?
זהירות: חס וחלילה לבקר את אבותינו הקדושים! אנחנו שואלים את השאלות האלה רק כדי להעמיק את ההבנה שלנו.
הרמב״ן נותן לנו תשובה עמוקה שמשנה לגמרי את ההבנה שלנו:
מעשה האבות סימן לבנים
אברהם ידע, ברגע שהקב״ה אמר לו "ואעשך לגוי גדול", שעם שלם עתיד לצאת ממנו. הוא הבין אז את השליחות העמוקה שלו:
לסלול את הדרך לצאצאיו!
כל פעולה שאברהם עושה היא לא רק בשבילו - זה כדי ליצור את התבנית, את התקדים הרוחני, את הדרך שהילדים שלו ילכו בה דורות מאוחר יותר.
עכשיו, שימו לב להקבלה יוצאת הדופן בין המסע של אברהם ליציאת מצרים:
אברהם: "ויהי רעב בארץ"
ישראל: יעקב יורד למצרים בגלל הרעב
אברהם: "וירד אברם מצרימה"
ישראל: "אל תירא מרדה מצרימה" (בראשית מו:ג)
אברהם: "לָגוּר שָׁם"
ישראל: "לָגוּר שָׁם" (אותו ביטוי!)
אברהם אומר: "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את."
שרה מייצגת את כנסת ישראל - אסיפת ישראל, האם של העם היהודי.
כשפרעה מנסה לקחת את שרה, זה מסמל איך פרעה ינסה לדכא את עם ישראל!
אברהם אומר: "והרגו אותי ואותך יחיו" - "אמרי נא אחתי את"
איפה אנחנו מוצאים את זה בספר שמות?
פרעה מצווה על המיילדות: "אם בן הוא, המתן אותו; אם בת היא, וחיה!"
בדיוק כמו שאברהם צפה: "והרגו אותי ואותך יחיו"!
ומה עושות המיילדות?
"ותיראן המיילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים."
אברהם כבר יצר את התקדים הרוחני! "וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ"
המיילדות עקבו אחרי התבנית שהקים אברהם בשימור החיים למרות הסכנה!
ההקבלה ממשיכה בדיוק מדהים:
"וינגע ה׳ את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם."
נְגָעִים - מכות מכים את פרעה ואת ביתו בגלל שרה
עֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא - "עוד נגע אחד אביא..." עשר המכות!
אותו פרעה (סמלית), אותם נגעים, אותה סיבה: להגן על כנסת ישראל (המיוצגת על ידי שרה)!
עכשיו שימו לב איך שני הסיפורים מסתיימים:
"ויקרא פרעה לאברם... קח ולך!"
"קומו צאו מתוך עמי!"
"ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו... ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב."
"ושאלה אשה משכנתה... כלי כסף וכלי זהב"
בני ישראל יוצאים ממצרים ברכוש עצום, בדיוק כמו אברהם!
המסע לא נגמר ביציאה ממצרים. שימו לב למה שקורה אחר כך:
"וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלו בתחילה בין בית אל ובין העי. אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה."
חוזר לארץ ישראל ובונה מזבח לעבוד את ה׳
נכנס לארץ ישראל דרך יריחו ובונה את המשכן בשילה, ואחר כך בית המקדש בירושלים
אברהם סלל כל שלב במסע שצאצאיו יעקבו אחריו!
הרמב״ן ממשיך להסביר שאפילו המחלוקות המאוחרות של אברהם מסמלות את ההיסטוריה של ישראל:
המריבות של אברהם עם הרועים על הבארות מייצגות את הקרבות שיהושע והשופטים ינהלו כדי לכבוש ולשמור על ארץ ישראל.
כל סכסוך של אברהם עם התושבים המקומיים יוצר את התקדים הרוחני לניצחונות העתידיים של ישראל נגד אויביו.
יש עוד לימוד עמוק הקשור לפרשתנו. הפסוק אומר:
"ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ."
אם אנחנו טוענים שהזכות שלנו על ארץ ישראל מבוססת על העובדה שהיינו שם ראשונים, האם אין כאן בעיה?
הפסוק אומר במפורש: "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" - אז הכנעני היה שם לפני אברהם!
רש״י נותן לנו שתי תשובות חיוניות:
"ברצונו נתנה וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו."
הקדוש ברוך הוא הוא אדון העולם. הוא מחליט למי שייכת כל ארץ, כמו שכתוב בהתחלה של התורה: "בראשית ברא אלוקים" - בראשית, אלוקים ברא את השמים ואת הארץ.
אבל רש״י מוסיף נקודה היסטורית מכרעת:
"היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם"
הנה האמת ההיסטורית:
התביעה שלנו על ארץ ישראל נשענת על שני יסודות:
1. הבחירה האלוהית: הקב״ה ברא את העולם ובחר לתת את הארץ הזו לאברהם ולצאצאיו (בראשית א:א)
2. הירושה ההיסטורית: נח כבר ייעד את הארץ הזו לשם. אנחנו, צאצאי שם דרך אברהם, מחזירים את מה ששייך לנו כדין מההתחלה (מאז הקצאת נח)
הרב חימי מסיים בסימן יוצא דופן:
אברהם נולד בשנת 1948 מבריאת העולם
מדינת ישראל הוקמה ב-1948 לספירה
אחרי 2000 שנות גלות, חזרנו בדיוק כמו שאברהם ביטא מראש!
ובעזרת ה׳, אנחנו כאן כדי להישאר.
כמו אברהם, המעשים שלנו יכולים לפתוח מסלולים רוחניים לדורות הבאים. המצוות שלנו יוצרות תקדימים שמימיים.
אברהם חשב מעבר לעצמו. הוא פעל למען צאצאיו. גם אנחנו חייבים לחשוב על ההשפעה של המעשים שלנו על הדורות הבאים.
הגבורה האמיתית לא תמיד מרשימה. לפעמים זה לסלול בסבלנות את הדרך שאחרים ילכו בה.
ההיסטוריה היהודית היא לא סדרת אירועים אקראיים. זו תוכנית אלוהית קוהרנטית שבה כל דור בונה על הקודם.
מה שלמדנו חושף את החכמה העמוקה של העיקרון מעשה אבות סימן לבנים.
אברהם לא "נכשל" בניסיון שלו - להיפך, הוא עבר אותו בצורה יוצאת דופן ביותר: ביצירת המסלול הרוחני לכל ההיסטוריה היהודית הבאה.
כל ניסיון שהוא עמד בפניו, כל החלטה שהוא קיבל, הקים את התבנית שצאצאיו יעקבו אחריה דרך האלפיים.
בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן